ההבנה כי טראומה והתמכרות פעמים רבות קשורות זו בזו צריכה להיות בבסיס תוכנית גמילה והחלמה, ההבנה כי לעיתים קרובות התמכרות הינה ניסיון לטיפול עצמי בטראומה.

הידע המחקרי לגבי הקשר בין טראומה והתמכרות קיים וממשיך להתפתח כבר עשרות שנים. לצערנו, ההיסטוריה רוויה מלחמות, אסונות טבע וכל מיני אירועים טראומתיים אחרים שהותירו את קורבנותיהם מצולקים וכאובים ולעיתים ממשיכים לחיות את הטראומה גולמית, לא מעובדת גם שנים לאחר שהאירוע הסתיים.

אבל לא רק מלחמות עולם , הוריקן או רעידות אדמה עלולים להחוות כטראומתיים. חשבו כמה מלחמות ידעה מדינת ישראל, אינתיפאדות, אירועים בטחונים שונים, נפגעי תאונות דרכים, פגיעות מיניות מתמשכות, חשיפה ממושכת לאלימות, התמודדות עם מחלות והרשימה עוד ארוכה.  המשותף לכל האירועים הללו הינה חוויה אישית של איום ממשי על הבריאות הפיזית או הנפשית ומכאן ההבנה כי טראומה הינה אירוע חד פעמי או מתמשך שנחווה על ידי האדם כמאיים על  בריאותו הפיזית או הנפשית.

חשיפה לטראומה עלולה להוליד הפרעה פוסט טראומתית שכבר ב-1980 הוכרה על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית במדריך הרשמי שלה. הפרעה פוסט טראומתית עשויה להתפתח מספר חודשים לאחר האירוע ולעיתים אף מספר שנים לאחר מכן וכוללת בתוכה קשת רחבה של סימפטומים, הימנעות, מחשבות חודרניות, התנסות חוזרת בטראומה על ידי פלשבקים, סיוטי לילה, ניתוק, ירידה ביכולת לחוות הנאה ועוד.

הידעתם? המילה טראומה מקורה ביוונית ופירושה חתך או קרע ברקמה ובמובן הנפשי, שבר בנפשו של האדם.

אז מה הקשר בין טראומה והתמכרות?

מחקרים רבים מצביעים על שיעור גבוה של אירועים טראומתיים בעברם של מכורים עד כדי הטבעת המונח “נפגעי טראומה מכורים”. הגדרה זו מתמקדת בטראומה שקדמה להתמכרות ומסבירה את ההתמכרות כתוצאה של טראומה. יתרה מכך, פעמים רבות אורח החיים של אדם מכור עלול להוות מקור לטראומות נוספות וכך עשוי להיווצר מעגל המנציח דינאמיקה של טראומה והתמכרות, מעגל סגור של כאב וסבל נפשי.

אחת התיאוריות העיקריות המסבירה את הקשר שבין טראומה והתמכרות רואה בהתמכרות ניסיון לריפוי עצמי, SELF MEDICATION. כלומר, השימוש בחומרים פסיכואקטיביים הינו ניסיון לטפל בסימפטומים, לטשטש את עוצמת הכאב ובכך להשיג רווחה נפשית. ראיית ההתמכרות באופן זה מאפשרת להבין את תפקידו הלא מודע של ההתמכרות עבור האדם, הקהיית הכאב, המודעות למצוקה הרגשית הקשה ושיכוך סימפטומים של הפרעה פוסט טראומתית. באופן כזה, ניתן לראות את ההתמכרות כניסיון להקל על כאב בלתי נסבל ובניית שכבת הגנה ראשונית להתמודדות עם טראומה.

לפעמים, החלמה מטראומה תתרחש באופן טבעי. ככל שיעבור הזמן, בהינתן תמיכה סביבתית , יתכן כי האדם יצליח לעבד את האירוע הטראומתי ולא לפתח הפרעה פוסט טראומתית. אולם, פעמים רבות, במיוחד לאחר או במהלך אירועים טראומתיים מתמשכים , המצוקה תהיה כה גדולה וכואבת ובהיעדר עזרה זמינה אחרת, האדם יפנה לשימוש בסמים או אלכוהול כניסיון לעזרה עצמית.

איך מתמודדים עם טראומה ומה הטיפול הנכון?

טראומה הינה חוויה סובייקטיבית של האדם. לעיתים יש לסביבה נטייה למזער את משמעות האירוע, אולי מתוך מחשבה כי ככל שנתעסק ונדבר על אשר היה, כך נגביר את התחושות השליליות. זוכרים כשהייתם ילדים קטנים ואולי נפלתם או נפגעתם וכששיתפתם מישהו קבלתם בתשובה את המענה, שטויות זה יעבור, לא צריך לבכות מכל דבר או אם לא תחשבי על זה, זה לא יכאב? חשבו כמה בדידות וכאב ישנו במקום פגוע אשר אינו מקבל הכרה ותיקוף לקושי ולפגיעה. התמכרות הינה הדרך הזמינה והקלה לטשטש תחושות קשות של פגיעות, חוסר אונים, מצוקה ולייצר תחושה רגעית של הקלה. סמים ואלכוהול עשויים לענות על הצורך בהקלה בגלל האיכות הפרמקולוגית שלהם. עם זאת, השימוש בסמים מייצר מעגל נוסף של טראומה. מכורים שמוצאים מרפא בהתמכרות נאלצים פעמים רבות לגנוב, לשקר, לפעול באופן לא חוקי, מוצאים עצמם מבודדים מהמשפחה ומעגלים חברתיים, לעיתים אף נאלצים לסחור בגופם, כל זאת כדי להשיג עוד ועוד סמים, “משככי זיכרונות טראומתיים” כפי שמכורים מתארים וכך מעגל הסבל אינו מפסיק ועלול להוביל לטראומות נוספות.

הבנה זו כי ישנו קשר בין טראומה והתמכרות, הינה משמעותית בבואנו לטפל במכור או מכורה. ההבנה כי להתמכרות ישנו תפקיד בהתמודדות עם טראומה מאפשרת טיפול נכון יותר ובניית מעטפת טיפולית רחבה וממוקדת , טיפול בהפרעת דחק פוסט טראומתית וטיפול בהתמכרות.  ההחלטה לגבי  מיקוד הטיפול בטראומה תוך כדי תהליך גמילה, תבחן אצל כל אדם בהתאם למצבו הנפשי כדי לקדם באופן המיטיב ביותר את תהליך הריפוי והשיקום.

הידעתם? מחקרים העוסקים בטראומה ובהפרעה פוסט טראומתית מעלים כי אחד הגורמים המשפיעים על התפתחות הפרעה פוסט טראומתית הינה תפיסת חוסר אונים. כלומר, ככל שאדם תופס עצמו חסר אונים ופגיע כך האירוע הטראומתי יחווה באופן מאיים ופוגעני יותר וממילא הסיכוי להתפתחות הפרעה פוסט טראומתית גדל. ובקצה השני, הבחירה לבחור בתהליך גמילה וריפוי, ארוך יותר, כואב יותר לעומת המשך שימוש במענה הזמין והמהיר, סמים, הינה בחירה של כוח ועוצמה.