מסר הסיום של מאיה (שם בדוי), שהגיעה לשבטיא במסגרת אגף השיקום של משרד הביטחון אחרי פציעה במילואים, כפי שהקריאה אותו בסיום הטיפול.
רק להיום, אני נקייה 7 חודשים ו-10 ימים.
היי צ'אט, תכתוב לי בבקשה מה פירוש צמד המילים "אסירות תודה":
אסירות תודה הוא ביטוי המתאר אדם שמרגיש הכרת תודה עמוקה כלפי מישהו על טובה, עזרה או מעשה שנעשה למענו.
היום אני מסכמת תקופה של שבעה וחצי חודשים, מהמשמעותיות ביותר שעברתי מאז הפציעה.
עברתי בין מסגרות שיקומיות, ואף מקום לא באמת הצליח לעזור לי. הכול הרגיש כמו פלסטרים, ואף מסגרת לא הצליחה להחזיק עבורי את התקווה. כשהגעתי לשבטיא, הבטחתי לעצמי שזו תהיה המסגרת השיקומית האחרונה שאליה אגיע.
במקום שבו במשך שנים הייתי עבור אחרים, החזקתי עבורם את האור ונלחמתי עליהם, הפעם אתם הייתם עבורי. לא תמיד היה לי פשוט לקבל את זה, אבל היום אני כבר הרבה יותר שלמה עם האפשרות להישען על אחרים ולא להחזיק הכול לבד.
מעבר לנסיבות שהובילו להתמכרות ולפציעה מהמילואים, הסכמתי להתבונן פנימה. אל העבר, אל עצמי ואל המקומות שתמיד הרבה יותר קל להימנע מהם מאשר לפתוח ולגעת בהם. תודה שלא ויתרתם עליי. גם ברגעים שבהם אני ויתרתי והרמתי ידיים, אתם המשכתם להאמין בי ולראות את מה שאני כבר לא הצלחתי לראות בעצמי.
אז כמו שהצ'אט כתב לי, אני אסירת תודה. ואולי בפעם הראשונה, אני מצליחה להבין באמת את המשמעות של שתי המילים האלה. לא רק להכיר תודה על מה שקיבלתי, אלא גם ללמוד לקבל. להסכים שמישהו יהיה שם בשבילי, לעזור לי ולהאמין בי כשאני בעצמי מתקשה לעשות את זה.
עזרתם לי לעצור, לנשום ולהסתכל מחדש על הדרך. ובעיקר, עזרתם לי להבין שאני עדיין יכולה לבחור לאן אני ממשיכה מכאן. אני חושבת שזאת אחת המתנות הכי גדולות שיכולתי לקבל. כי לא באתם לחיות במקומי, ולא יכולתם לעשות את הדרך במקומי. אבל עזרתם לי להגיע לנקודה שבה אני מסוגלת להתחיל לעשות אותה בעצמי. והיום, אני מרגישה שהגיע הזמן שלי לקחת בחזרה את ההגה. לא כי אני יודעת בדיוק לאן אני נוסעת, ולא כי אני מבטיחה לעצמי שהדרך תהיה פשוטה, אלא כי בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, אני רוצה להיות זאת שמחליטה לאן החיים שלי הולכים.
אני רוצה לבחור בעצמי. להרגיש, לרצות, לחלום, ללמוד, לקום ולהמשיך. להפסיק רק לשרוד את החיים שלי, ולהתחיל באמת לחיות אותם.
ואולי זאת המשמעות האמיתית של להיות אסירת תודה, לדעת להכיר בטוב שקיבלתי, אז עכשיו, אני רוצה להגיד תודה.
מיקי-תודה שהצלחת להוציא ממני את התחנה מרכזית שבי. את כל הארגון פשע שמתחולל בראש שלי. על הרגעים שלא ויתרת עלי בימים שאני ויתרתי על עצמי , שהחזקת את האמונה כשלא ראיתי אותה.
דניאלה-על הפשוט, בכנות שלי, תודה על רגישות , נוקשות, וסטנדרט ברמה הכי גבוהה שיש. תודה על רגעים שאני התביישתי לבקש עזרה מול הקבוצה, את היית שם בשבילי.
גולנ(י)-בומבו, תודה שלימדת אותי לחזור לחבק מכל הלב. על כל משמרת שהגעת והייתי רצה לקבל את החיבוק הכי ארוך בהיסטוריה והכי אוהב שיש. על רגעי צחוק עד בכי. ורגעים שהיית בשבילי.
קוסטיה-תודה לכח העליון שהביא אותך לעבוד במקום הזה ושזכיתי לעבור אתך תקופה. תודה שאמרת לי את כל האמת בפרצוף. כל מה שרציתי לטאטא , שמת מולי להתמודד עם הדברים גם כשהיה קשה לשמוע אותם. תודה על הקשיחות והרכות, בעיקר על גובה עיניים.
שרון-תודה על אספקת עננים שלא נגמרה ויכלתי לשים דברים על ענן כל פעם שהיה נדרש. תודה על נוקשות, על שלא איפשרת לי לעשות מניפולציות, על שעות נוספות שנתתי לך בתחילת הדרך שלי, ובעיקר על החיבור ופתיחות שיכלתי לשתף מולך. ועל רגע של קושי במשרד שלך, כשאני בהתקף וגיליתי שיחידת גולני שמחברת ביננו בנסיבות כאלו ואחרות.
אלינור-בזכותך מה שנשמר אצלי במשך שלוש שנים, הצליח לצאת. תודה על מקום בטוח לפתוח את הטראומה, ובעיקר על שלא שפטת אותי. על רגעים קשים ומורכבים, תודה שבזכותך חזרתי קצת לעצמי, ולמשפחה שחיכתה לראות ניצוצות של מאיה שהם זוכרים מלפני המלחמה. תודה שבימים קשים את החזקת אותי ונתת לי להתפרק במקום הבטוח.
ערן-תודה על הצניעות והענווה שבך, על הופעות של התוף הפרסי, ערבי מוזיקה, וקונג פו פנדה ששם פגשתי עולם חדש. על תרגול נשימות שהעלו לי דופק וכמעט התעלפתי, ואתה לא נלחצת.
אוריתוש-המכורים צועדים על קיבתם. תודה על אוכל מנחם, על היכולת להתאהב שוב בדבר שנקרא ארוחה חמה. כל יום את דואגת לתבלן את האוכל עם הלב הרחב שלך.
שירה-תודה על אומנות שחודרת את העצמות, על שאיפשרת לי להכנס למקום המדהים הזה ולא נתת לי ללכת בכל צומת דרכים שהייתה לי. על המקום המדהים והמטורף הזה שמשנה חיים. ואת מנהלת אותו עם לב כל כך רחב ומסירות שרואים אותה. מהפודקאסט שלך הבנתי שלא צריך לשנות את העבר, אני צריכה לשנות את מערכת היחסים עם העבר.
זיווה-תודה על דמות אימהית, רגישה ומגניבה. על הדאגה כל פעם שאת מגיעה ועוברת את דלת הטורקיז, על החיוך שאי אפשר להיות אדישים אליו. תודה על העזרה והתמיכה.
עופר-i see you. תרשה לי להגיד במרוקאית מראאאק. תודה על הבנה בעיניים, על הסימן ביננו שמסמן לי ללכת להיות שלולית בממד. על שלא ויתרת לי איפה שאני ניסיתי. תודה על הזדהות במקומות שרק שאתה הבנת אותי. ועל צמצום הפערים בפגישות שתפסנו בזמן.
לכל חברי הבית שליוו אותי מתחילת התקופה הארוכה.
לכל דיירים שהיו איתי כאן, כל אחד ואחת מכם היו עבורי אבן דרך. מכל אחד למדתי משהו. אני לא אשכח את הרגעים המצחיקים, המביכים, הקשים וחסרי השפיות, וגם את הרגעים שבהם לא היה צריך לדבר, מספיק היה מבט אחד כדי להבין. תודה שאפשרתם לי להיות אני. אני זמינה לכם לכל דבר וכל עניין. כי רק ביחד זה עובד.
ובפורום הקבוצתי וכמו שאתם כבר מכירים אותי, בפעם האחרונה אסירות תודה, לכל הפצועים בגוף ובנפש, לכל לוחמי וחיילי צה"ל ששומרים עלינו כדי שנוכל לשבת כאן היום, ולכל מי שלחם והקריב את חייו למען עתיד טוב יותר במדינה. אני לא שוכחת אותכם.
עד הניצחון!!!