“לצאת מהבידוד.”
כשהשתמשנו באופן קבוע ואין זה משנה במה השתמשנו, היינו במצב של התמכרות פעילה. אותה התמכרות פעילה הביאה אותנו למצבי בדידות ובידוד. מצאנו את עצמנו מבודדים לעיתים קרובות מסיבות רבות. לפעמים נמנענו ממכרים, חברים ובני משפחה בכדי לא לחשוף את ההתמכרות שלנו. פעמים רבות לא השתתפנו באירועים חברתיים שמנעו מאיתנו את השימוש והצורך התמידי בסיפוק ההתמכרות שלנו. התחמקנו ממפגש עם אנשים לא מכורים מחשש שהם ישפטו אותנו. חששנו שאנשים לא מכורים לא יבינו אותנו. לכאורה לא מצאנו איתם מכנה משותף כשהאמת היא שההתמכרות שלנו פשוט השתלטה על סדרי העדיפויות שלנו ותחומי העניין שלנו. ההתמכרות היא זו שקבעה את האג’נדה החברתית שלנו ולא השאירה לנו אפילו הזדמנות למעגלים חברתיים חדשים. בכדי להרגיש טוב עם עצמנו ועם הבידוד שההתמכרות כפתה עלינו סיפרנו לעצמנו סיפורים ואגדות. אמרנו שהאנשים שלא משתמשים הם משעממים, יבשים, לא יודעים להנות מהחיים ועוד כהנה וכהנה האשמות שווא שלא היה להן ביסוס וברוב מוחץ של המקרים אפילו לא נבדקו על ידינו לעומק. לא באמת נתנו הזדמנות לאנשים לא מכורים להיכנס אל חיינו. במודע או שלא במודע הבושה והאשמה ניהלו את חיינו ובנינו מסביבנו חומה של הגנות. חומה אשר בנויה מסיפורים ותפישות מעוותות. חומה שבתחילה נבנתה בכדי להגן עלינו אך עד מהרה הסתירה אותנו מן העולם והשאירה אותנו לרוב מבודדים ובודדים.

היינו בטוחים שחיים ללא שימוש הם חיים משעממים. לא האמנו שנצליח להנות מהחיים האלו ללא שימוש, שנצליח להתרגש ולבלות. היינו בטוחים שאנחנו ה”מגניבים”, שאנחנו יודעים לבלות ולמצות את החיים. לא ראינו את הבדידות, לא ראינו את הסבל כי פחדנו לראות. ידענו שאם נביט בכנות פנימה החומה תיסדק. ידענו שאם באמת נהיה כנים עם עצמנו הלבנים שהצבנו בחומה שלנו יחלו ליפול. הלבנים, הסיפורים שסיפרנו לעצמנו כל אותם שנים ייעלמו ואנחנו נישאר חשופים ופגיעים. היה לנו יותר נוח לתחזק ולשמר את ההתמכרות שלנו כי פחדנו והעדפנו לשלם את מחיר הבדידות והסבל. עד שהבדידות הפכה בלתי נסבלת. מצאנו את עצמנו חיים חיים “קטנים” חיים שסובבים סביב רודנות ההתמכרות.

התמכרות שהחזיקה אותנו קטנים ושפופים. התמכרות ששלטה בכל תחומי חיינו וגבתה מאיתנו ומהיקרים לנו מחיר מזעזע. אנחנו היינו המשעממים אנחנו לא באמת נהנו מהחיים ואנחנו לא הגשמנו ולא מיצינו את היכולות שלנו ואת כל האושר והאהבה שהחיים הללו יכולים להעניק לנו. אני לא יודע מה איתכם אבל אני היום נקי. קיבלתי את החיים בחזרה במתנה. אני מרגיש, אני שמח, אני עצוב אני חי!

החומה נפלה ואני מוקף באנשים, החיים שלי מעניינים מלאים בתקשורת ומערכות יחסים, מלאים בעושר רגשי שאנשים מביאים איתם. אני כבר לא לבד וההתמכרות לא מנהלת את חיי. אני חופשי, אני עצמאי ובאמת עושה וממש את עצמי. לא מתוך פחד ובושה אלא מתוך שמחה וחופש לבחור ולהרגיש. את כל הטוב הזה אני מוצא בחיי היום יום, בדברים הקטנים ובעיקר במגע עם העולם ואנשים אחרים.
ליאור
מרכז גמילה שבטיא