מסר הסיום של דניאל כפי שהעביר אותו במרכז גמילה שבטיא לאחר תהליך משמעותי של חצי שנה, אנחנו אוהבים אותך מאוד וגאים בך על העבודה המטורפת שעשית.

קוראים לי דניאל ואני מכור. רק להיום אני נקי 6 חודשים ו – 22 ימים.

איך מתחילים לסכם חוויה כמו מרכז גמילה שבטיא? באילו מילים אני צריך לבחור כדי לתאר את משמעות המקום הזה בחיים שלי? זה מה שעובר לי בראש כשאני יושב עכשיו לכתוב את מסר הסיום שלי. אז כדאי שאתחיל… הגעתי למקום הקסום הזה כשחיי היו בשפל. את הביקור הראשון עם אבא שלי במקום אני חושב שלא אשכח לעולם. הייתי עמוק בתוך זוועות ההתמכרות, ובאמצע שבוע של סיוט חיים קשה מנשוא הגעתי בוכה, זועם ומפורק. מבעד לכל הכעס והדמעות הצלחתי איכשהו לראות את שירה, שכהרגלה ידעה להגיד את המילים הנכונות ולעשות את הדברים הנכונים כדי להתנהל מול מכור שכמוני. באותה התקופה עדיין למדתי בטכניון, והצהרתי שאני מוכן להיכנס למכון גמילה רק למשך חודש. שירה הסבירה לי בנעימות שזה לא בדיוק עובד ככה, והיום אני אסיר תודה על כך שהחיים כיוונו אותי להקשיב לה. במהלך ביקור שברובו הראייה שלי הייתה מטושטשת בגלל הדמעות, רונן עמד עם שתי שקיות במבה ביד והראה לי את המקום. באותם רגעים בוודאי שלא קלטתי הרבה ממה שראיתי, אבל אני זוכר שארוחה טעימה של שושי ניחמה אותי קצת. בסוף הפגישה פגשתי בקסם האמיתי של מרכז גמילה שבטיא בפעם הראשונה – שירה חייכה אליי וניגשה לחבק אותי. היא אמרה שאחרי הכול גם אכלתי ארוחה טעימה וגם קיבלתי חיבוק, ובתוך כל הגהינום שחוויתי, ניצוץ של רגש שנקרא אהבה שהדחקתי הצידה במשך כל כך הרבה שנים הצליח להפשיר משהו מהלב הקפוא שלי.

לאחר תקופה מסוימת הוחלט שעליי לצאת להפסקת לימודים, ולמרות הכאב הנורא שההחלטה הזו השאירה בי, הלב שלי נהיה פנוי יותר לתהליך הארוך והמקיף ששבטיא הציעה לי. הפעם הגעתי לפגישה השנייה עם שני ההורים שלי, ואולי כיוון שגם הייתי משומש באופן פעיל, הייתי הרבה יותר פנוי לבחון את המקום. כבר אז המקום הרגיש לי כמו בית. שירה ראתה אותי, חייכה אליי ואמרה לי "חזרת". מיהרתי לספר לה מה קרה, והיא הצליחה לראות דרכי שמשהו בי רגוע יותר ופנוי רגשית יותר לתהליך. כבר אז הרגשתי ששירה היא כמו אמא שנייה בשבילי, כזו שאתה רוצה לרוץ אליה לספר לה על החיים שלך. בפגישה משותפת עם ההורים שלי, שירה וד"ר איגור, הוחלט סופית שאכנס למרכז גמילה שבטיא ואתחיל בתהליך.

ב – 9 באפריל הגעתי בהתרגשות ובחשש לכאן. בחור עם חזות מרתיעה בשם מיקי אבוטבול הורה לי להפקיד את התיקים אצלו, הראה לי את החדר שלי והתעקש להציע לי את המיטה. הוא מלמל משהו בסגנון של "החבר החדש הוא החשוב ביותר ושזו ההחלמה שלו", מה שבאותה תקופה היה נשמע לי כשפת חייזרים בלתי מובנת. לאחר מכאן נכנסתי עם ההורים ומיקי לפגישת קליטה בה הוקרא לי החוזה ונשמעו בדיחות מצידו של מיקי שהפילו אותי ואת ההורים לרצפה. המפגש הראשון שלי עם הגברת הנכבדה שרון צוק לא איחר להגיע. לא הרבה יודעים, אבל כבר בשיחה הראשונה שלנו היא הצליחה לעלות לי על העצבים, ואני מצידי אמרתי לה שהיא מדברת בצורה לא נעימה. באותה פגישה שום סימן לא העיד על המקום ששרון תתפוס בחיים שלי לאחר מכן.

לאחר תהליך הקליטה התחילה באופן רשמי החוויה המטלטלת הזו. בשבוע הראשון הרגשתי נורא. הגמילה הפיזית הכבידה עליי מאוד. הרגשתי כאילו מישהו תלש לי את המוח מהגוף וריסק אותו לחתיכות. הייתי תשוש וחסר כוחות, נאבק לא להירדם בקבוצות. לאחר כמה ימים התקשרתי בבכי להורים, וסיפרתי לאמא שלי שכל מה שאני שומע ורואה גדול עליי מכדי לשאת. הסמים נעלמו והרגש הציף ללא רחמים. משם המשכתי להיפגש עם כל מה שקברתי תחת השימוש – רגשות, תחושות, מחשבות, עצבים, התקפי זעם, שיפוטיות, התנשאות וחוסר חמלה. הספקתי לשנוא כל כך הרבה אנשים ודרכי התנהגות שלהם כדי למלא פגישות פרטניות וטיפולים שלמים. מיקי ודני לימדו אותי שאנשים הם לא הבעיה שלי. חגית לימדה אותי מה יושב תחת הכעס שלי והצליחה לרכך אותו פעם אחר פעם. עמדתי מול עצמי והתחלתי להכיר אותי כמו שלא הכרתי במהלך שנים. בקבוצת צעדים התאהבתי לראשונה בתוכנית NA וברפאל, שהאש שבוערת בו כשהוא מדבר על החלמה תמיד כבשה אותי. התחלתי להבין שהסמים הם לא הבעיה שלי, אלא להפך. הם נכנסו לחיים שלי כפתרון כושל לבעיה עמוקה הרבה יותר. מבחינתי מדובר בתובנה משנת חיים בתהליך ההחלמה.

משם למדתי לחקור את עצמי יותר ויותר. תהליך עמוק, כואב, מרפא וחסר פשרות. מיקי ואני דימינו את התהליך לאדם שפתוח על שולחן הניתוחים והרופאים מנקים ממנו חתיכה אחר חתיכה. בקבוצת דפוסים למדתי מה שולט בהתנהגות שלי ולמה; בשיקופים למדתי קודם כל מהו איפוק, ואז איך להסכים לקבל את הדברים שאחרים רואים בך ואתה לא רואה בעצמך; בגוף-נפש למדתי שאנחנו בורחים מעצמנו באופן כרוני, וכמה חשוב לנו להישאר עם הדברים; בקבוצת אפרת למדתי איך קונפליקטים עם אנשים הם רק השתקפות של פצעי העבר שלי; בקבוצת תעסוקה בחנתי את החוזקות והחולשות שלי מבחינת כישורי עבודה. בקבוצת יחסים פגשתי לראשונה במלאך בדמות אדם ששלח אליי אלוהים – אלינור. מבחינתי זו הייתה אהבה ממבט ראשון, גם במנחה וגם בצורה שבה היא מעבירה תוכן. הקבוצה עזרה לי ללמוד עוד על נפש האדם ועל חשיבות הקשר בחייו. בניגוד לכל הציפיות, עם הזמן התאהבתי גם באימוני הכושר שמהם סלדתי שנים רבות. שינוי של ממש, שלא דילג על אף חלק ממה שמרכיב אותי. קבוצות, ניקיונות, תורנויות, בכי, צחוק, כעס, אהבה, שנאה – הכול קיים ביחד ובועט הכי חזק שאפשר. בבית הספר לחיים שנקרא מרכז גמילה שבטיא הצלחתי לגעת בנקודות שכל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שהכרתי במשך שנים לא הצליחו לגעת בהן. למדתי על מה ולמה השתמשתי, מה אני סוחב איתי מהילדות, מה אני אוהב, מה אני אוהב פחות ומי אני כאדם. אתגרתי אקסיומות שניהלו אותי כאדם במשך שנים, נגעתי בכאב הכי עמוק, למדתי לחבק אותו ולאהוב אותו, הכרתי דרך חיים חדשה ושיניתי את חיי מהקצה אל הקצה.

החלמה חייבת לכלול בתוכה ניקיון, אבל ניקיון לא שווה החלמה. ההפך מהתמכרות הוא לא ניקיון, אלא קשר. אני אוהב אנשים והם אוהבים אותי. אני צריך אנשים והם צריכים אותי. אלה משפטים שלפני כ – 6 חודשים היו בגדר הדמיון בלבד. הגעתי למקום הזה מת, וכאן קיבלתי את חיי בחזרה. שבטיא זה בית. שבטיא זה מים, אוכל, חמצן לנשימה. יש כאן מקום לכולם ולכל השריטות שלהם. בשבטיא מחלימים דרך אהבה. אני מאמין בכל ליבי שכאן נתנו לי ולחברים שלי לדרך את התמיכה והאהבה שבמידה כזו או אחרת היו חסרות לנו כל החיים. המקום המופלא הזה מנוהל על ידי צוות מקצועי ומסור, שהאהבה והרצון לעזור הם נר לרגליו. השכר פה הוא לא חומרי, אלא רוחני. כאן למדתי גם שאוכל למלא את עצמי אך ורק בעזרת רוח, ולא בעזרת חומר. למדתי לחיות וללכת מההתחלה. זה לא היה יכול לקרות בלי הרכב האנשים והצוות המיוחד שמפעיל את המקום הזה. אז עכשיו, הגיע הזמן לומר תודה.

ליאור ושירה – אהבת החיים והאדם בוערת בכם כמו שלא ראיתי אצל אף אדם. שירה, מבחינתי את אומנית במקום הראשון בעולם בקריאת אנשים, בהבנת הנשמה שלהם, בזיהוי הצרכים שלהם ובהבנת התרופה לה הם זקוקים. את יכולה לשכנע פעיל חמאס להתנדב בדוכן להכנת עוגיות, כי את מדברת ללב של האנשים. הרצון שלך לעזור והדרך לעשות זאת מעורר השראה והערצה. את חתומה על הצלת חייהם של עשרות ומאות נשמות אבודות, שמצאו את מקומן בעולם ביום בו הן פגשו אותך ואת ליאור. אני אסיר תודה על כך שהחיים הפגישו בינינו ונפלה בחלקי ההזדמנות להיות מטופל במקום שאת האמא הבלתי מעורערת שלו. אני אוהב אותך אהבת אמת.

חגית – העובדת הסוציאלית שניפצה לכולם את הדעות הקדומות על עובדות סוציאליות. יש לך יכולת לזהות את המכשולים שאדם שם לעצמו ולעזור לו לעקוף אותם. השיחות איתך תמיד לימדו אותי המון על עצמי, על הכעסים שלי, על הפער בין השכל לרגש שחייתי אתו שנים רבות, על הדפוסים שמנהלים אותי ועל הקשיים שמונעים ממני להתקדם בחיים. בזכותך למדתי להתמודד עם הכעס שלי ולרכך אותו, עד שכבר לא התעסקתי כל דקה נתונה ביום בלשפוט אנשים ולזעום עליהם. יש לך חלק משמעותי מאוד בהתפתחות האישית ובטיפול שלי בשבטיא, ואני אסיר תודה על כך.

שרון – דני ציין במסר הפרידה שלו משבטיא שאת המטפלת הטובה ביותר שהוא מכיר, ואני לא יכול להסכים יותר. הידע והיכולות שלך לקרוא אנשים בשנייה אחת ולהבין מול מה הם מתמודדים תמיד היממו אותי. גם בקבוצות וגם בשיחות מסדרון חיכיתי בלא פחות מכיליון עיניים לשמוע מה יש לך להגיד. ידעתי שדרך המילים שלך אני יכול למצוא מזור לנפש הכואבת ולהבין מה עליי לעשות כדי להפסיק להיות האויב של עצמי. האסרטיביות והישירות שלך הן מושא להערצה מבחינתי. אין ספק, בהתחלה לוקח קצת זמן לאכול אותך, אבל מאז שאכלתי והבנתי שהמנה טעימה, התאהבתי ללא תנאים. כל פעם שהגעת למרכז חיכיתי בהתלהבות להגיד לך שלום ולקבל חיבוק. המסירות שלך לעבודה והנכונות להציל חיים הופכות את המקום המקסים הזה למה שהוא. אני מודה לאלוהים ששלח אותך אל החיים שלי ומאחל לנו לשבת בעתיד הלא כל כך רחוק על קפה בטכניון.

איוון – וואו, כמה שאני אוהב אותך ומת עלייך. בתוך כל המדריכים, צריך גם איזה כימאי אוקראיני אחד. מהרגע הראשון שבאת לפה היו בינינו חיבור ואהבה הדדית. החיים שאתה מנהל היום הם במידה רבה מודל של החיים שאני מאחל לעצמי בעתיד הקרוב. אתה חכם, מבריק, מצחיק וחסר פשרות. זה שילוב שאני מאוד אוהב ומעריך בך. זכורות לי אין ספור בדיחות מפגרות בינינו, כמו גם שיחות עמוקות על החיים, המחלה וההחלמה. תמיד ציפיתי וחיכיתי לראות אותך במשמרות ולהיות בחברתך. תודה לך על כל מה שנתת לי.

רפאל – הצ'וקק של שבטיא, האביר הקווקזי, דוגמן הבית. אתה האח הגדול שמעולם לא היה לי. סמל התוכנית, נציג שירות רשמי של NA ישראל. מודל לחיקוי. אתה מסור להחלמה שלך ולתוכנית בצורה חסרת פשרות ויוצאת דופן. סיפור החיים שלך מההתחלה ועד עכשיו הוא לא פחות מנס שקשה להאמין לו אם לא רואים אותו בעיניים. אתה מצפה מעצמך להכי הרבה ובהתאם לכך אתה גם לעולם לא מוותר למטופלים שלך, ולא מוותר עליהם. אני מרגיש שאלוהים שלח אותך לעולם כדי להציל נפשות של מכורים, ואתה לקחת את התפקיד הזה כשליחות. אתה תמיד מביא איתך אנרגיות טובות ואנרגיות של עשייה. אני שרוף עלייך, אתה אחד החברים הכי טובים שלי ממסע ההחלמה הזה, אני שמח שאתה בחיים שלי ואני צריך אותך בחיים שלי. תודה רבה על הכול.

דני – מה אגיד ומה אומר על מדריך ואדם גדול שכמוך. אתה הבודהה של שבטיא, הנזיר השתקן, בעל הזן המושלם, התגלמות שלוות הרוח והנפש. אני לא פחות ממעריץ שלך. הגישה השכלתנית שלך בשילוב עם הרגש של מיקי הופכים את ההחלמה במרכז הגמילה שבטיא לאפשרית. בפן החברתי, כיף להיות לידך ולעשות איתך צחוקים. אני אזכור לתמיד לילות של סרטים ומשחקי פלייסטיישן שלך בהם צפיתי בהנאה. אתה משרה שלווה על הסביבה שלך ועל כל מי שנמצא איתך. הקבוצות איתך פתחו לי נתיבי מחשבה והפילו לי אסימונים שלא דמיינתי שקיימים. בשבילי אתה משרטט באופן מדויק את נתיב ההיגיון להחלמה. לימדת אותי מהי שלוות נפש אמיתית. היית תמיד הקול השפוי והמרגיע בים שסוער מסביב. כשחזרת לאחר סיבוב משלוחים כושל הבנתי כמה אני אוהב אותך אהבת אמת וצריך אותך בחיים שלי. אתה מודל לחיקוי בשבילי ומושא להערצה, ואני אסיר תודה לאלוהים שהכניס אותך לחיים שלי. זה תענוג להיות מטופל שלך.

מיקי – אני לא חושב שקיימות מילים בעולם הזה שיכולות לתאר את התפקיד שלך בחיים שלי ושל מכורים רבים אחרים. מהרגע הראשון שבו התעקשת לסדר לי את המצעים ועד קבוצות הבוגרים. שבטיא תקום ותיפול כתלות במיקי אבוטבול. מנהיג אמיתי ומסור. אני לא חושב שיש הרבה אנשים בעולם הזה שהיו מצליחים בכל כך מעט זמן לנפץ את אשליות העליונות וההתנשאות שהגעתי איתן לכאן. רונן אמר זאת במסר הסיום שלו, ואומר זאת גם אני – בשום סידור אחר לא היינו נפגשים, שלא לומר הופכים לחברים. ואולי זו המתנה הגדולה ביותר של ההחלמה ושל התוכנית הזו – דרכך למדתי לראות את עצמי כאחד מתוך מכלול, ולא כמישהו שמסתכל על המכלול מלמעלה. עברנו ביחד אינספור קבוצות, שיחות, טיפולים פרטניים, משברים, כעסים, רגעי כאב, רגעי אושר ורגעי אהבה. לימדת אותי מהי ההחלמה ומה צריך לעשות כדי לתחזק אותה. אתה מחזיק את התקווה והאמונה בשבילי כשאני לא יכול לשאת אותן בעצמי. אתה לא מוותר לי ולא מוותר עליי. אתה מלמד אותי כל פעם מחדש דברים על עצמי ומסביר לי איך לחיות. כמו ילד שמתחיל ללכת וכל הזמן נופל, אתה מסביר לי איך לקום ומה לעשות אחרת הפעם. אין אנשים כמוך ולא יהיו. אני שמח שהמסע המשותף שלנו עוד ממשיך ואני מקווה שגם לא ייגמר לעולם.

אלינור – את יפה כמו מלאך מבפנים ומבחוץ, ובלעדייך כנראה שבאמת לא שווה כל העולם. אני מצטט שוב את דני – את הכי בן אדם שאני מכיר. אני עד היום לא ממש מצליח לשים את האצבע על זה, אבל משהו בחיוך, בפנים, בשפת הגוף, בקול… משהו שם משדר כל כך הרבה חום, אהבה וקבלה, שקשה שלא להישבות בקסם. אם מלאכים באמת קיימים, אין לי ספק שאת אחת מהם. קבוצת יחסים שלך הייתה ללא ספק אחת האהובות עליי, וחיכיתי לה בקוצר רוח כל פעם מחדש. עקבתי אחרי התכנים שהבאת לנו בעיניים נוצצות, ורציתי רק לשמוע מהידע שלך עוד ועוד. במובנים רבים לימדת אותי בעצם מה אדם מחפש וצריך בחיים, מה עושה אותנו מאושרים ומה מכאיב לנו, מה הקשר שלנו עם הסביבה אומר עלינו ומי אנחנו באמת. הדרך שבה את מעבירה את התכנים שלך יוצאת דופן ומיוחדת במינה, עד שבא לי רק להקשיב לך כל הזמן. בחדר הטיפולים נגענו במקומות הכי עמוקים וכואבים שלי, ועזרת לי במפגש אחד לגלות על עצמי דברים ששנים של טיפולים לא הצליחו. למדתי על עצמי ועל שורשי ההתמכרות שלי, הבנתי איפה נפגעתי ומה היה חסר לי, הבנתי בעצם מי אני ומה אני רוצה בעולם. את ללא ספק אחת הסיבות המרכזיות ביותר לכך שרציתי להמשיך בתוכנית דירות ההמשך, ואני אהיה אסיר תודה לתמיד על כך שנכנסת לחיים שלי. אלוהים לא מייצר יותר אנשים כמוך ואני מאושר על כך שאת ממשיכה להיות המטפלת שלי גם מחוץ למרכז גמילה שבטיא.

חברי הבית – "הכוח של הקבוצה הוא השוני בין חברי הקבוצה. הכוח של כל אחד מחברי הקבוצה הוא הקבוצה עצמה." אין שום סיכוי שהמסע הזה היה אפשרי בלעדיכם. בין אם גרמתם לי לצחוק או לבכות, לאהוב או להתעצבן, לחבק או לכעוס – מכל אחד מכם למדתי משהו שילך איתי וילווה אותי בהמשך הדרך. כדי לנצח מחלה אנטי-חברתית צריך חברים. כדי לחזור לשפיות צריך אנשים. אנשים הם חומר משנה מצב רוח ותודעה, ולא יכולתי לבקש פורמט טוב יותר לשפוך את הלב שלי בפניו. תודה על הרגעים שבהם סבלתם אותי, לא ויתרתם עליי, תמכתם בי, החזקתם אותי, אחזתם בתקווה כשהיא חמקה מהידיים שלי והייתם מוכנים לצאת מעצמכם בשבילי. אחד המשפטים האהובים עליי מהספרות הוא "הלב של NA פועם כששני מכורים משתפים זה את זה בהחלמתם." תודה שאפשרתם ללב שלי לחזור ולפעום.

משפחה יקרה שלי– כמה עברנו יחד בשנתיים האחרונות. הכול התחיל מכדור קטן שאף אחד מאיתנו לא העלה על דעתו מה הוא עומד לעשות לחיים שלי. תחילה הכול היה בשליטה, אבל מהרגע שבו הסמים שלטו בי ולא אני בהם, התחלנו להתדרדר במדרון חלקלק, אכזרי וקשה. ההתמכרות שלי יצרה בינינו קרע שרק ההחלמה שלי תוכל לסגור. עברנו הרבה משברים קשים מנשוא ביחד, ואני יודע שפגעתי בכם והשארתי צלקות, גם אם לא בכוונה. אני מצטער על רגעים נוראיים, מעשים מחרידים שעשיתי ובית שלם שעמדתי לפרק. תודה רבה לכם שלא ויתרתם עליי גם כשאני ויתרתי על עצמי. תודה שאפשרתם לי לטפל בעצמי ולחזור אליכם בגרסה טובה הרבה יותר.

תודה על ההקשבה.