סיפור אישי של ליעד במכון גמילה שבטיא

ערב טוב, קוראים לי ליעד ואני מכור. מאז שהגעתי למכון גמילה שבטיא אני נקי 124 ימים.

הקדמה

כמו שאתם רואים, הגיעו ללוות אותי בסיום התהליך שלי במכון גמילה מסמים שבטיא האנשים שהכי קרובים אלי בעולם האנשים שיקלטו אותי מיד מהיציאה שלי. אמא שלי בת הזוג שלי השותפים שלי והחברים הקרובים אליי ביותר.

אני רוצה לציין שזה האקט הטיפולי האחרון שלי כאן במכון גמילה שבטיא ואני מקווה לנצל אותו במלואו יש לי הרבה שאני רוצה להגיד, בעיקר לעצמי. אז תודה מראש על הסבלנות.

סיפור חיים וההתמכרות

נולדתי ב-1994 בתל אביב. כשהייתי בן 4 הוריי התגרשו. בנוסף לכך, בילדותי היו לי שני מעברים משמעותיים שעיצבו אותי במידה רבה. האחד – מבת ים לרמת גן ולתחילת כיתה א, שם היה קשה להשתלב והחלו 7 שנים לא פשוטות. והשני – מעבר לפנימייה בתחילת כיתה ח' שם הכרתי את רוב החברים שלי היום.

הייתי, ועודני , ילד עם בעיית חישה פיסית. הכמיהה לתחושות עוצמתיות הייתה שם תמיד. אני מאופיין בחוסר יכולת להרגיש מצבי קיצון של קור וחום וביכולת לשאת כאב פיסי מבלי לשים לב כמעט. אני חושב שמכאן צמחו: הצורך בחוויות קיצוניות באופן כללי ,הכמיהה לתחושות פיסיות קיצוניות והרעב הבלתי פוסק לעוד ועוד ועוד…

בעיות הקשב והריכוז שלי ותלאות הלב המורכבות שעובר ילד בגיל ההתבגרות הציפו אותי מאוד, הן גרמו לרעש כמעט בלתי פוסק בראש שלי והיו דשן מזין להתמכרות הנפשית שלי. הקושי להתמודד עם הסערות הפנימיות בתוכי גרם לי לרצות להרגיש פחות ופחות וכשערכתי את היכרותי הרשמית עם אלכוהול בכיתה ח הכול התחיל. מצאתי יכולת להנמיך את הווליום של התחושות הפנימיות ואפילו להרגיש טוב, חשבתי שמצאתי קיצור דרך. מאז ועד היום ברחתי לשם בכל הזדמנות שהייתה לי.

אז בעצם לסיכום, הרצון להרגיש תחושות פיסיות חזקות ולא להרגיש תחושות פנימיות חזקות(לקבל קצת שקט בראש) מהר מאוד באו לידי ביטוי בהגזמה בשימוש באלכוהול ושימוש בסמים לאורך התיכון ולאורך החיים בכלל.

בשנים האחרונות, הנפש הרגישה ,אולי מידי, שלי ,לחצי החיים הבוגרים והחרדות החזקות שלי עזרו לי להחריף את השימוש שלי בסמים ולחשוב שהם הפתרון היחיד הרלוונטי עבורי.

תהליך כניסה למכון גמילה

הגעתי למכון גמילה שבטיא מותש. מותש מהחיים. מותש מהכאבים הפנימיים. מותש מהמרדף הבלתי פוסק אחרי הסמים. מותש מלנסות להיות מאושר. מותש מלרצות אחרים, מותש מלהיות מותש. השימוש בסמים ניהל את כל שגרת היום שלי והכל התנהל סביב הסמים. לאט לאט היה לי פחות ופחות חופש לחיות והרגשתי שאני מתרחק מכל מה שאני רוצה להיות בהווה ובעתיד.

היו מספר שלבים בהחלמה שלי במכון גמילה שבטיא שהייתי רוצה לסכם אותם במעמד זה.

שלב הכניסה למכון גמילה

בהתחלה חשבתי שאני יודע הכל. אינני מכור קלאסי וחבורת ה"נרקומנים" האלה הם אינם קבוצת השווים שלי. אני פתוח, אני מתקשר אני מודע לבעיות שלי. הכול אצלי פועל בשיתוף ותקשורת. אני לא סגור ומופנם ואני נמצא במקום אחר, הסבל שלי אחר, אני הרי החזקתי רמת תפקוד פנומנאלית לאורך שנים של שימוש. לימודים הכי קשים שיש, להדריך פנימייה שנתיים זה לא דברים ש"נרקומן" עושה זה דברים שעושה גיבור!

שום סיכוי שהם יבינו אותי, שום סיכוי שהם יבינו את המציאות שלי ואת העומס המיוחד שאני צריך להתמודד איתו. ובגלל שהם לא יכולים להבין השיטות שלהם גם לא יעבדו עליי , כל מה שהם יכולים ללמד מכורים כאן במכון גמילה שבטיא אני כבר מיישם שנים. וכל הרוחניות הזאת לא יכולה לעבוד בשבילי. הלוואי והיא יכלה. אין לי שום בעיה ,בטח לא כזאת שניתן לתקן .הבעיה שלי הייתה שפשוט השתמשתי בקצת יותר מידי סמים וזהו.

שלב ההתאקלמות שלי במכון גמילה

אני מסכים לקבל את שהותי פה ומתחיל להנות מהשגרה. הבנתי שיש לי בעיה ושכנראה שיש לי בכל זאת קצת מה ללמוד. אני עושה את כל המשימות שלי והתורניות שלי תוך כדי שאני קורא עושה מדיטציות ולומד קצת על הקשיים שבלהיות פיקח. על השעמום , על הקשיים להירדם, על הרצון שלי להיות מושלם. זה מסתדר לי לאט לאט ואני משוכנע שאני צריך לצאת הביתה קצת יותר מוקדם משמאפשרים לאחרים כי אני תותח החלמתי נדיר. כמובן שלא מאפשרים לי ולראשונה זה שנים אני מתאמן על לשהות בתחושות של תסכול וחוסר אונים מבלי לסמם את עצמי למוות. לאחר מכן אני כבר יוצא הביתה,

באופן קבוע, אני מצליח להבין יותר טוב מה הם הגבולות שלי ובאילו סיטואציות אני מרגיש פחות בנוח. מבין שקשה לי עם נוכחות של אלכוהול וסמים ושאני לא יכול פשוט להתעלם מכך שהם בסביבתי אלא שכדאי לי להתרחק מהם ככל יכולתי. כדי לא לפלרטט עם הסכנה, אני יודע שבסופו של דבר אני צריך לשאוף לעתיד מאוזן וליכולת להתמודד גם מול סיטואציות כאלה אבל שכרגע אני בכלל בכלל לא שם. ושאני חייב להקשיב לקלישאות ולתת לזמן זמן. במקביל אני מתחיל ללמוד ויש לי פחות פניות להחלמה ואני לומד מה קורה לי כאשר אני מתעסק קצת יותר מידי בלימודים וקצת פחות מידי באיך לחיות חיים של מכור מחלים.

זהו נראה לי יש לי את זה. אני מבין על מה אני צריך לעבוד בגדול ותכלס כבר ממש נמאס לי להיות תקוע פה. בא לי לחזור לחיים שלי , אני מרגיש שאני חייב להיות בבית בשביל הזוגיות שלי בשביל הכלבים שלי בגלל העלות של השהות פה ובעיקר כי הלימודים מעלים הילוך ואני מפחד.

ואז הגיע שלב הכניעה –

במשך שבוע שלם, הייתי פצצה מתקתקת של עצבים. אמא ואחותי אמרו לי שאני משוחח אלים ואפילו החברה שלי נתנה לי ביקורת חריפה על ההתנהגות שלי במקרים מסוימים. אז התפוצצתי. התגוננתי כל כך חזק עד שלא יכולתי יותר ופרצתי בבכי חסר מעצורים באחד מהטיפולים הזוגיים. נגמר לי הכוח. שוב הייתי מותש. שוב הייתי גמור מאוכזב ומתוסכל. אבל הפעם הבנתי מה החלק שלי בסיפור הזה…

אני מתעצבן ורותח בקלות מידי ונעלב בקלות מידי. מידי פעם אני אלים , מבטל אנשים בשיח, מתנשא ותוקפני אל מול ביקורת. יש לי בעיית חיים חריפה וכשמישהו מבקר אותי חרדת הנטישה שלי עולה לי לגרון ואני ממהר לשרוף את היחסים או את השיחה. אוי ואבוי אם בן האדם שמולי לא מסכים איתי. זה יכול לגרום לי לתסכול שנמשך ימים ולרצון לקבור את עצמי בסמים. זה מרחיק ממני בני אדם וכנראה שהרבה מאוד פעמים בעבר זה שיחק תפקיד משמעותי בחיים שלי.

אוקיי …. יופי אני הולך הביתה בכל זאת.

ואז קארין המטפלת שלי, המליצה לי להישאר עוד חודש כי מנגנוני ההגנה שלי ירדו ואפשר להתחיל לגעת בעומק של העומק של העומק.

החודש האחרון בתהליך הגמילה:

בחודש האחרון, אני קל יותר. זה כאילו הצלחתי להיכנס לפרופורציות ולהנמיך את הווליום של כל רעשי הרקע. אני אמנם עמוס בלוז מעל הצוואר אבל אני הרבה פחות מפחד. אני מתמיד בניקיון ובמדיטציות כבר בערך שלושה חודשים ודברים שוקעים לאט לאט. שמתי לעצמי למטרה להפוך את החודש האחרון שלי במכון גמילה שבטיא לכמה שיותר משמעותי. הגעתי לכמה שיותר קבוצות וניסיתי להיות מעורב כמה שאני יכול…

בחודש האחרון, הטיפולים הזוגיים והמשפחתיים הלכו והתעמקו והספקנו לגעת בנושאים חשובים וכאובים. התחלתי טיפול פרטני חדש וטיפול קבוצתי חדש במרכז חוסן להתמכרויות. אני משתף שם מכל הלב ולומד על החלמה מאנשים שמפתיעים אותי בכל פגישה.  אני מרגיש שהיום אני הרבה יותר מוכן לצאת בחזרה לחיים שלי. האהבה הפנימית שבי והחמלה הפנימית שלי גדלה.

כשהיא גדלה, היא ניקתה קצת מהרעל שגדל שם בשנתיים האחרונות לשימוש שלי בסמים… לאחרונה, אני מתאהב בניקיון שלי. אני שמח שאני צלול. שאני לא עסוק כל היום בסמים. שאני זוכר שיחות עם אנשים. שאני זוכר מה שאני לומד. שאני לומד בלי כדורים ממריצים. הצלחתי לשקם חלק מהיחסים שהשנה האחרונה גרמה לי לקלקל.  וגם אני לא שוכח מה הייתי צריך לעבור כדי להגיע לכאן. אני מכיר את המגבלות שלי ואני יודע שיש לי הרבה עבודה קשה כדי לשמור על מה שיש לי ואפילו להשיג עוד קצת.

כל זה לא היה יכול לקרות בלי כל מי שיושב כאן היום. ואני רוצה להגיד לכם תודה.

תודות לצוות המקצועי של מכון גמילה שבטיא

ראשית אני רוצה להגיד תודה לדינוזאורים של ההחלמה שלא כאן ושלימדו אותי כל כך הרבה ועזרו לי להבין מה עליי לעשות כדי להחלים. היה לי לעונג להחלים לצידכם.

תודה לאיריס האחות ולדוקטור איגור שדאגו לי כימית מאחורי הקלעים.

תודה להגר. אומרים שאוכל טעים הוא אוכל שעושים באהבה. השקעת בנו כל כך הרבה אהבה לא רק כשבישלת לנו את האוכל הכי טעים. היוגה והמיינדפולנס בהדרכתך היית משמעותית מאוד בתהליך שלי ואני נרגש להתחיל ליישם את כל מה שלימדת אותי בעצמי. תודה על שיחות נפש ובכך שתמיד אירחת לי חברה במטבח הבשרי.

תודה מיוחדת לליאור ושירה

קודם כל תודה לליאור. כל השיחות שלנו היו מעניינות בטירוף . הרגשתי שלמדתי ממך המון. אחת הסיבות בזכותן אני מתרגל מדיטציה היא אחת השיחות שניהלנו, לפי דעתי בחזרה מהטיול הראשון שלי בשבטיא, דיברנו על טינות וכעסים וכשהסברת לי מה עוזר לך זה עזר לי בטירוף להבין שזה מה שאני צריך בחיים שלי גם. מעולם לא חשבתי שהספר הראשון שאקרא אחרי שנים של חוסר קריאה יהיה על ההיסטוריה של זן בודהיזם ותפקידו בתרבות יפן תודה לך על כל מה שלימדת אותי ועל ההשקעה שלך בשבילנו מאחורי הקלעים.

לשירה. אתר האינטרנט או ההמלצה מפסכיאטר על "המקום של דוקטור איגור" זה מה שמביא אנשים לבדוק את מכון גמילה שבטיא. אבל מה שמשאיר אותם כאן הוא החיוך שלך. יש לך יכולת מופלאה להעניק תחושה של בית לסובבים אותך.

אישית רציתי להגיד לך תודה שהאישיות שלך מפוזרת בכל מכון גמילה שבטיא.

את מיוחדת! פתחת את הלב שלך בשבילי. תודה לך על החיבוק המרפא. תודה לך על הראייה החדה שלך ועל היכולת שלך לירות חץ אחרי כל מסר שלי ולקלוע בול במטרה. תודה לך שהצלחת לראות אותי באמת.

באופן אישי תודה מיוחדת לצוות מרכז גמילה

רציתי להודות לדניאל. היית מאוד משמעותי בשבילי ושמחתי להכיר אותך. מקווה שניפגש בקבוצות NA מידי פעם.

מעוניין להודות לשובל על כל השיחות. על זה שאתה תמיד דוגמא אישית מופלאה. על זה שאתה רגיש כלכך. על כל השיקופים שלך ועל כל המאמצים שהשקעת בטיפול שלי.  ללא ספק עזרת לי לעשות שינוי עצום בדרך שבה אני מתבטא וגרמת לי לראות את הדפוסים שלי בצורה יותר ברורה.

תודה למיקי . מיקי אתה השראה בשבילי. מילות החוכמה שלך תמיד נגעו בי עמוק בלב. ידעת לחשוף את הבלופים שלי ולהגיד לי בדיוק מה הם הדפוסים שלי ומתי הם פועלים גם כשאני לא ידעתי בכלל. אתה גורו של שלום ושלווה ואתה רואה לתוך הנשמה דרך כל המחסומים כאילו הייתה כוס מים צלולים. תודה על כל הצחוקים , על כל ההתנגחויות, על כל השיקופים ועל כל יום שאתה שולח לי בוואטסאפ את פרק רק להיום כי אתה יודע שאני לא מגיע לקבוצות בוקר. אתה מדריך למופת.

ואחרונה חביבה ומופלאה. תמיד תישאר בלב שלי.

תודה לארתור. ארתור היקר, אתה אולי הבן אדם הכי טוב שאני מכיר. כמות טוב הלב שנשפכת ממך היא לא פחות ממדהימה. אתה כל כך חכם ורגוע וכל מה שאתה אומר מתגלה כנכון גם אם לא באותו הרגע. אתה מצליח להרגיע אותי יותר טוב מכל בן אדם אחר. משהו בשלווה הפנימית שלך מצליח להגיע גם למי שמולך. סיפור החיים שלך מהווה דוגמא לשינוי משמעותי שבן אדם יכול לעבור ושלא משנה מה עשינו בשימוש מגיעה לנו הזדמנות שנייה לעשות טוב לעולם. אתה עושה כל כך טוב לעולם בנתינה שלך. אני רוצה שתדע שאני ממש שמח שהכרתי אותך ושזכיתי שבחור כמוך נמצא בצד שלי תמיד.

קארין קארין קארין. לא חושב שמישהו אחר בעולם יכול היה לעשות בשבילי מה שאת הצלחת לעשות. הצלחת לגרום לי להוריד מגננות ולהיות פתוח לביקורת. זה הדבר שהכי קשה לי בעולם ואף אחד מעולם לא הצליח לבקר אותי תוך כדי שאני נשאר שפוי.

הצלחת לעזור לי להבין שפגמים נקודתיים שלי לא מגדירים אותי ושמותר לי לטעות לפעמים. הצלחת לעזור לי להבין שאני צריך לעבוד על הצורה בה אני משוחח עם אנשים ועל איך שאני מנהל מערכות יחסים מסויימות. הצלחת לגרום לי להבין שאני צריך להישאר חודש נוסף אם אני רוצה שיהיה לי קל יותר בהמשך. והצלחת במהלך החודש הזה לעזור לי להקל במקצת מהסבל היומיומי בו חייתי שנים. במהלך הטיפולים המשפחתיים והזוגיים, עזרת לי להבין דברים חשובים מאוד על החיים שלי שלא הצלחתי לראות קודם. את חכמה ומבריקה וכל שיחה איתך היא תענוג אינטלקטואלי. כיף לצחוק איתך וגם כיף מאוד להתמרמר איתך. כל זה הופך אותך לדמות שלא אשכח בחיים. המטפלת הסוציאלית, סולנית להקת הפאנק, עם השיער הכחול ועם יותר קעקועים מעור גוף. תודה לך על כל מה שעשית בשבילי ועל זה שלא ויתרת לי או עליי. אוהב אותך.

בחיים שלי, יש מספר עוגנים משמעותיים שהופכים את ההחלמה שלי לאפשרית, ושמאפשרים לי לעמוד איתן גם אל מול המכשולים המפחידים והמאיימים ביותר:

תודות למעגלי התמיכה שלי

אני רוצה להודות לחברים שלי מהבית. לאורך כל הדרך תמכתם בי ואהבתם אותי. עמדתם מאחורי גבי ודחפתם מרגע קבלת ההחלטה להיגמל ועד עכשיו.

אתם רשת הבטחון שאני יודע שתמיד תהיה לי לא משנה מה. אתם מחזקים אותי תמיד וגם בתקופות עמוסות או קשות שבהן אנו קצת רחוקים אני יודע שאתם תמיד איתי. אני רוצה שתדעו שגם אני תמיד איתכם ושאני מעריך אתכם בטירוף. כל אחד מכם. הרצון שלכם בטובתי והמאמצים שאתם משקיעים אינם מובנים מאליהם. אני מודה על זה שיש לי אתכם בחיים שלי.

לאמא שלי, שתמיד מאחורי ומצילה אותי מכל רע. שמאמינה באמונה עיוורת שאני הכי מוצלח, הכי חכם, הכי חזק , הכי טוב לב ושלא מוכנה לשמוע שום דבר שאומר אחרת. כל החוויה המחזקת הזאת לא הייתה מתאפשרת בלעדייך.  אני יודע שהייתי בן בינוני בשנתיים האחרונות ושלצד זה שרק לקחתי ולקחתי ולקחתי לא נתתי לך את האהבה שמגיעה לך. ברגעים שלא רציתי לחיות ושלא יכולתי יותר לחיות בצורה בה חייתי לקחת את המושכות וניווטת אותי לחוף מבטחים. כמו תמיד. אני מרגיש שהטיפולים במכון גמילה שבטיא ושהניקיון שלי הביאו אותנו להבנות מאוד חשובות בקשר ליחסים שלנו , ואני כבר לא יכול לחכות להתחיל לחזק אותם ולהעמיק אותם אפילו עוד. אני רוצה שתדעי שאת הכוח הגדול שלי בהחלמה שלי ושכל בוקר אני אומר אסירות תודה שאיך שהו מכל האמהות קיבלתי את האמא הכי מוצלחת הכי חכמה ,הכי חזקה והכי טובת לב.

לאחותי המופלאה שלא נמצאת כאן אני רק אגיד שאני מודה לך על ההתגייסות לטיפול המשפחתי זה בכלל לא מובן מאליו. אחותי האהובה את תמיד בלב שלי.

לכלבים שלי, אתם אולי הדבר השני שאני הכי מתגעגע אליו והכי חסר לי בחיים שלי כרגע. אני מצטער שהפרדתי אותכם ל4 חודשים. מחר אני הולך לטייל איתכם עד שיכאב לכם תודה שאתם הלהקה שלי.

לחברה שלי, אפילו לי אין מספיק מילים להסביר לך מה את בשבילי וכמה אני אוהב אותך. מהשנייה הראשונה שהחלטתי להיכנס למכון גמילה שבטיא היית לצידי. לא היססת בכלל ששאלתי אותך אם את נשארת איתי בתהליך. זה לא הגיע לי.. אולי זה עדיין לא מגיע לי… בשימוש לא הייתי מספיק טוב אלייך. נתתי את כל האהבה שלי לסמים והייתי מרוכז בעצמי. אני מבטיח לך שזה לא יהיה ככה יותר. את הולכת לקבל את כל האהבה שלי ואת כל תשומת הלב שלי. כי זה מגיע לך במאה אחוז.  לא הייתי מצליח לעשות את זה בלי התמיכה האינסופית שלך והכוח האינסופי שאת נותנת לי.

הטיפול הזוגי שלנו עם קארין חיזק אותנו ברמות שלא חשבתי שאפשר. הזוגיות שלנו אוהבת ואיתנה מאי פעם וזה סימן לבאות. אני ממש מצטער שלקחתי לך את חבר שלך לשלושה… אממממ …. בעצם ארבעה חודשים. אבל היום אני מחזיר לך אותו. אני מחזיר לך אותו חזק, שליו, פחות סובל , יותר נעים הליכות, בן שיחה יותר טוב , בן זוג יותר טוב ועם הרבה יותר כוחות פנימיים שאחת מהמטרות העיקריות שלו זה לעשות אותך מאושרת. אהובתי הגיע הרגע שחיכינו לו כל כך. היום אני חוזר אלייך, אני חוזר הביתה.

אמירת סיום על מכון גמילה

אני רוצה לסכם ולהגיד שהמקום הזה, מכון גמילה שבטיא, שאנחנו נמצאים בו הוא מקום קסום. הוא קסום בזכות מי שמנהל אותו, הוא קסום בזכות אנשי הסגל שהוא מצליח להביא אליו , הוא קסום בזכות המטופלים שבו והוא קסום בזכות זה שהוא לוקח אנשים מרוסקים ומוציא אותם יציבים יותר ובעיקר אוהבים יותר. כאנשים בחברה אנחנו רגילים כל כך לשנאת חינם שכשאהבת חינם פוגשת אותנו אנחנו מנסים למצוא מה לא בסדר ומה הקאצ'. . אבל אי אפשר להישאר קפוא בפני פרצי החום והאהבה שמרעיפים עלייך במרכז גמילה שבטיא . המקום הזה החזיר בי את האמונה בקיומה ובכוחה הבלתי נגמר של אהבת חינם! תודה לכולכם שאתם חלק מהמסע שלי.

אוהב אתכם!