מדריך למשפחות מכורים

כשאדם קרוב לנו מתמכר, המשפחה היא כמעט תמיד הראשונה שמזהה את הבעיה והראשונה שמחפשת עזרה. מחקר ארצי שנערך בברזיל ובדק 3,030 משפחות של מתמודדים עם התמכרות מצא ש-92.7 אחוז מהן אכן חיפשו עזרה באופן פעיל.

אם אתם קוראים את השורות האלה, אתם כנראה בדיוק שם.

המדריך הזה נכתב להורים, לבני זוג, לאחים ואחיות או בנים ובנות של מכורים. ניסינו לרכז עבורכם את מה שהמחקר והניסיון הטיפולי שלנו מלמדים על השאלות הקשות באמת. מה עושים כשהוא מסרב לקבל עזרה? איך תומכים בלי לאפשר את ההתמכרות? ואיך שומרים על עצמכם בדרך?

התמכרות היא מחלה, לא בחירה

התמכרות מוגדרת ברפואה כמחלה כרונית של מערכת התגמול במוח, שפוגעת בשליטה העצמית, בשיפוט ובקבלת ההחלטות. זו ההגדרה של גופי הרפואה המרכזיים בעולם, והיא נקודת הפתיחה של כל התמודדות משפחתית נכונה. כשם שלא מאשימים אדם שחלה בסוכרת, אין טעם להאשים אדם בכך שהתמכר.

אבל ההגדרה הרפואית לבדה לא מסבירה את מה שאתם רואים בבית. כל התמכרות היא סיפור אישי, שנכתב בגוף, ברגש, במוכנות לשינוי ובסביבה שבה האדם חי. פעמים רבות החומר שימש תרופה לכאב, וכשמנסים להסיר אותו הכאב צף ודורש מענה אחר. גם ההתנהגויות שפוגעות בכם, ההסתרה, השקרים, ההתרחקות, הן דרכי הישרדות שהמחלה בנתה לאורך שנים, לא בחירה נגדכם. מי שרואה את זה מפסיק לשאול למה הוא לא מפסיק, ומתחיל לשאול מה הכאב מבקש.

ההבנה הזאת משנה דבר אחד מרכזי, היא מפרידה בין אשמה לאחריות. המכור אינו אשם במחלה, אבל הוא היחיד שיכול לקחת אחריות על ההחלמה ממנה.

משפחה שמבינה את ההבחנה הזאת מפסיקה להתווכח על העבר ומתחילה לפעול על ההווה.

איך ההתמכרות משפיעה על כל המשפחה

התמכרות של אדם אחד במשפחה משנה את ההתנהלות של הבית כולו. הורים שוקעים באשמה ובחיפוש אחר הרגע שבו “טעו”. בני זוג מתמודדים עם שחיקת האמון, עם הסתרה כלפי הסביבה ולעיתים עם נטל כלכלי. אחים וילדים לומדים לחיות סביב מצבי הרוח של המכור, ולפעמים פשוט נעלמים מסדר העדיפויות. הדפוס הזה מוכר כל כך, עד שבטיפול מקצועי בהתמכרויות מקובל לראות במשפחה כולה את יחידת הטיפול, לא רק את המכור.

איך מזהים שאדם קרוב מתמכר

סימני האזהרה המוקדמים נראים כמעט תמיד בבית, הרבה לפני שהסביבה מבחינה בהם.

אלה הבולטים שבהם:

1. שינויים קיצוניים במצבי רוח, עצבנות או ניתוק רגשי.
2. היעלמויות, שקרים קטנים שמצטברים, וסיפורים שלא מתיישבים זה עם זה.
3. בעיות כספיות לא מוסברות. הלוואות, חפצים שנעלמים, משכורת שמתאדה.
4. הזנחה של עבודה, לימודים או מחויבויות משפחתיות וחברתיות.
5. שינוי במארג החברים ובסביבה.
6. שינה ואכילה בדפוסים חדשים.

אף סימן בודד אינו הוכחה להתמכרות. אך הצטברות של כמה מהם לאורך זמן היא סיבה לעצור ולבדוק.

בשלב הזה משפחות רבות נתקלות בהכחשה, גם של המכור וגם של עצמן. “זה רק שלב”, “יש לו תקופה קשה”. ההכחשה טבעית, אבל כל חודש שהיא נמשכת דוחה את הטיפול. מידע מפורט על חומרים ספציפיים ותהליכי גמילה מהתמכרות לפי חומר ריכזנו עבורכם בעמוד גמילה מהתמכרויות.

מה עושים כשהוא מסרב לקבל עזרה

סירוב לקבל עזרה הוא המצב השכיח, לא החריג. בניתוח של יותר מ-24 אלף פניות לקו סיוע למשפחות מכורים, 63 אחוז מהפניות שבהן דווח על מצב הטיפול עסקו באדם שאינו נמצא בטיפול כלל. והנתון החשוב יותר, למשפחה יש השפעה ממשית על הסיכוי שהוא ייכנס לטיפול, גם בלי הסכמתו הנוכחית.

הגישה הנחקרת ביותר בתחום נקראת CRAFT (חיזוק קהילתי ואימון משפחתי). סקירה שיטתית של 14 מחקרים, שפורסמה בכתב העת Addiction, מצאה שכאשר בני המשפחה עוברים את התוכנית המלאה, 77 עד 86 אחוז מהמתמודדים נכנסים בסופו של דבר לטיפול. כשהמשפחה מקבלת רק חוברת לעבודה עצמית, השיעור צונח ל-13 עד 40 אחוז. המסקנה כפולה ומשמעותית, לפעולה המשפחתית יש כוח אמיתי, והליווי המקצועי הוא חלק משמעותי מהכוח הזה.

עקרונות הפעולה בשפה פשוטה:

1. להפסיק להתווכח על השאלה “יש או אין בעיה”. הוויכוח מחזק את ההתנגדות. במקום זה, לדבר על מה שאתם רואים ומרגישים.
2. לבחור את הרגע. שיחה ברגע שקט ונקי משפיעה. שיחה באמצע משבר או תחת השפעה כמעט אף פעם לא.
3. לחזק את הרגעים הנקיים. ערב שהוא צלול? תהיו שם, תהפכו אותו לנעים. זה עיקרון החיזוק שעליו בנויה השיטה.
4. לא לרכך את התוצאות של השימוש. על זה בהרחבה בחלק הבא.

ההבדל בין תמיכה לאפשור

ההבחנה בין עזרה לאדם לבין תמיכה בהתמכרות שלו היא הכלי החשוב ביותר של המשפחה, וגם הקשה ביותר ליישום.

הכלל המעשי פשוט לניסוח, כל מה שמרכך עבורו את התוצאות של השימוש מאפשר את ההתמכרות. כל מה שתומך בו כשהוא לא משתמש עוזר לו.

בני זוג והורים מתקשים בזה יותר מכולם, כי האפשור מרגיש כמו אהבה ברגע עצמו. ההיפוך הזה, מ ”להציל אותו מתוצאות ההתמכרות” ל ”לתת לתוצאות לדבר בעצמן”, הוא לב העבודה המשפחתית, והוא גם מה שמכניס הכי הרבה אנשים לטיפול בהתמכרות.

איך לדבר עם מכור – מה עובד ומה מזיק

הדרך שבה המשפחה מדברת משפיעה על ההתנגדות יותר מתוכן הדברים. מטא-אנליזה של 72 ניסויים מבוקרים מצאה שגישה מוטיבציונית, כזו שמכבדת את האוטונומיה של האדם, הוכיחה אפקט ב-74 אחוז מהניסויים, בהשוואה למתן עצות ואזהרות. עימות ישיר משיג את ההפך, הוא רק מגביר התנגדות.

מה זה אומר בפועל, ליד השולחן במטבח:

1. משפטי “אני” במקום משפטי “אתה”. “אני מפחדת כשאתה לא עונה בלילה” פותח שיחה. “אתה הורס את המשפחה” סוגר אותה.
2. תיאור במקום אבחנה. “ראיתי שלא ישנת שלושה לילות” אפשר לשמוע. “אתה נרקומן” אי אפשר.
3. בלי איומים שלא תקיימו. אולטימטום ריק מלמד אותו שגם הגבולות הבאים ריקים.
4. להשאיר דלת פתוחה. “כשתרצה לדבר על זה, אני כאן” עובד לאורך זמן יותר מכל שכנוע חד-פעמי.

ומה איתכם? הדאגה למי שנושא בנטל

שחיקה של בן המשפחה היא לא סימן לחולשה, היא תוצאה צפויה של חיים לאורך זמן לצד התמכרות פעילה. השינה נפגעת, הדאגה ממלאת כל שעה פנויה, והחיים החברתיים מצטמצמים כי “אי אפשר לספר לאף אחד”. מחקרים על משפחות של מכורים מזהים שוב ושוב שלושה חסמים שמשאירים אותן לבד. בושה ותחושת אשמה, קושי למצוא שירותים מתאימים, וייאוש מצטבר.

הטיפול בעצמכם הוא חלק מהתוכנית, לא פינוק ולא פריבילגיה. משפחה שמקבלת תמיכה לעצמה מתפקדת טוב יותר, מציבה גבולות יציבים יותר, ובסופו של דבר עוזרת יותר גם למתמודד.

שלושה צעדים מעשיים:

1. קבוצת שווים. מפגש עם אנשים שמבינים בדיוק מה עובר עליכם וחווים חוויות דומות מפרק את הבדידות מהר יותר מכל דבר אחר.
2. שמירה על עוגנים אישיים. שינה, פעילות גופנית, קשר עם חברים. לא כי “מגיע לכם”, אלא כי בלעדיהם לא תחזיקו לאורך הדרך.
3. ליווי מקצועי אישי. אולי הכי חשוב. מטפל שמתמחה במשפחות של מתמודדים עם התמכרות נותן מרחב לעיבוד, וגם כלים לקבלת ההחלטות הקשות.

תפקיד המשפחה בטיפול ובהחלמה

בזמן הטיפול

כשהמתמודד נכנס לטיפול, תפקיד המשפחה משתנה מ ”להכניס אותו” ל ”ללוות נכון”. במרכזי טיפול מקצועיים בהתמכרויות המשפחה היא שותפה לתהליך: היא מקבלת עדכונים, משתתפת בהדרכה ייעודית, ולומדת מה צפוי בכל שלב. בשבטיא ההדרכה הזאת היא תנאי וחלק מובנה מהתוכנית, כי שנות העבודה לימדו אותנו שמשפחה מעודכנת ומחוזקת משפרת את סיכויי ההצלחה של המטופל עצמו. קצת על ההדרכה הזו אפשר לקרוא בעמוד הדרכת משפחות.

מה זה אומר בפועל. לשמור על קשר עם הצוות המטפל ולא “לבדוק” את המטופל מאחורי גבו, להגיע למפגשי ההדרכה גם כשקשה, ולתאם ציפיות.

החלמה מהתמכרות אינה קו ישר, ונסיגות הן חלק מהתהליך אצל רוב המחלימים.

אחרי הטיפול – לבנות אמון מחדש

אמון שנשחק במשך שנים לא חוזר בחודש. הוא נבנה מהתחייבויות קטנות שמתקיימות. שיחה שהובטחה ומתקיימת, שעת חזרה שנשמרת, שקיפות כלכלית. תנו לתהליך את הקצב שלו, והכירו בהתקדמות בקול רם. מהצד השני, החשש מנסיגה הוא טבעי, אבל אסור שיהפוך אתכם לחוקרים. ההבדל בין ערנות לחשדנות פשוט, ערנות שמה לב לסימנים אמיתיים, חשדנות מחפשת אותם כל היום.

זו גם הזדמנות לבנות דפוסים חדשים בבית. שיחות על רגשות במקום על “מה עשית היום”, פעילויות משותפות שאינן קשורות להתמכרות, וחגיגה של אבני דרך בתהליך ההחלמה. משפחות רבות מגלות שהמשבר, אחרי שעברו אותו נכון, השאיר אותן קרובות יותר משהיו לפניו.

כלים מעשיים לשגרה

שלושה תחומים דורשים החלטות מראש ולא בזמן אמת.

מוכנות למשבר. קבעו מראש מי מתקשר למי, אילו מצבים מחייבים עזרה מקצועית מיידית, ומה כל אחד מבני הבית עושה. משבר שמנוהל לפי תוכנית מפחיד פחות ומזיק פחות ממשבר שמאלתרים בו.

כסף. בלי מזומן חופשי, בלי הלוואות לכיסוי חובות שימוש, ובלי גישה לכרטיסי אשראי בתקופה הפעילה. צרכים אמיתיים אפשר לממן ישירות במידת הצורך אם חייבים. ההפרדה הזאת קשה רגשית אך היא מגנה גם עליכם וגם עליו.

שגרה. ארוחות בזמנים קבועים, מסגרת יום ברורה, וזמן משפחתי שאינו עוסק בהתמכרות. השגרה אינה רק סדר, היא עוגן הביטחון של כל מי שחי בבית, ובמיוחד של ילדים.

הצעד הראשון שלכם

אם הגעתם עד כאן, כבר עשיתם את החלק הקשה והוא שהפסקתם להתמודד לבד עם השאלות המטרידות שלא נותנות מנוח. הצעד הבא לא חייב להיות גדול. שיחת ייעוץ אחת, דיסקרטית לחלוטין, יכולה לעשות סדר. להבין מה המצב, מה האפשרויות, ואיך פונים למי שמסרב.

הצוות שלנו במרכז גמילה שבטיא מלווה משפחות בדיוק בנקודה הזאת, עוד לפני שהמתמודד עצמו מוכן לטיפול. אפשר להתקשר, לכתוב בוואטסאפ או להשאיר פרטים, ואנחנו נחזור אליכם.

שאלות נפוצות של משפחות