יעל הקריאה את סיפור החיים שלה במרכז גמילה שבטיא לחברים ולצוות. את מסר סיפור החיים מעבירים מטופלים בשבטיא במעבר מהשלב השני לשלישי בתהליך הגמילה במרכז.

קוראים לי יעל ואני מכורה, רק להיום אני נקייה 169 ימים.

נולדתי בתאריך 10.10.1988  בברזיל לאמא ביולוגית יחידנית שהגיעה מהפריפריה לעיר הגדולה בכדי לעבוד במשק בית עבור משפחה אמידה. אציין שגם היא הייתה מכורה. היא נכנסה להריון לא מתוכנן ובן זוגה בחר שלא להכיר בהריון שלי ולא לתמוך בו וכך גם המשפחה שאצלה עבדה. כמו כן היא בחרה שלא לשתף את משפחתה בהריון שלי, לכן בימים הראשונים שלאחר הלידה נמסרתי מיד לבית אומנה שם טופלתי יחד עם עוד מספר תינוקות. כעבור שלושה חודשים בהם אמי המאמצת סיימה לטפל בכל הניירת והאישורים לאימוץ כאן בארץ, היא טסה לברזיל לקחת אותי. גם בברזיל היה תהליך נוסף לאימות כל האישורים ומסירתי אליה.

שינויים משמעותיים מאוד כבר מגיל צעיר

בזמן השהות שלה בברזיל היא התארחה אצל זוג ישראלי וברזילאית אשר נולדה להם בת בהפרש מספר ימים ממני והנני שלה שמרה על שתינו בימים שאמא שלי טיפלה בנושאים הבירוקרטיים של האימוץ. אמא שלי מספרת שהייתי בתת משקל ועם קרחת בחלק האחורי של הראש דבר אשר מעיד על כך שלא קיבלתי טיפול ראוי או יחס בכלל בשלושת החודשים הראשונים לחיי. הייתי שורדת בעריסה עד שאמא שלי המאמצת לקחה אותי לחיקה והעניקה לי חיים אחרים לגמרי מאלו שציפו לי בברזיל.

גדלתי בתל אביב, קו ראשון לים, הייתי ילדה מאוד שמחה שצוחקת המון בצחוק מתגלגל, צחוק כזה שכל השכונה יכלה לשמוע מבעד לחלון. את ארוחות הערב שלנו אכלנו כל ערב בפיקניק בים ובשבתות הייתי שומעת מהסלון את המציל בחוף מציצים מדבר אל הרוחצים והיינו צופות בסירות יחיד שטות בים. אני זוכרת שלאמא שלי הייתה קבוצת תמיכה של אימהות חד הוריות לילדים מאומצים מברזיל (זה היה מאוד נפוץ בשנים האלו) וכמעט בכל שבת היינו נפגשות ומטיילות בארץ עם החברים.

בגיל 3 אמא שלי קיבלה משרה באוניברסיטת בן גוריון ועברנו להתגורר בעומר למשך שנה אחת ולאחר מכן שנתיים בבאר שבע.

מסיבה שלא ידועה או פוענחה עד היום- בגיל 4 היה לי דימום וגינלי ובאותה השנה שהיתי המון במחלקות האשפוז בבתי החולים, שם עברתי אינסוף בדיקות פולשניות ולא נעימות. גופי והאיבר האינטימי שלי הפכו לכיתת לימוד עבור הסטודנטים. החוויה הייתה כל כך טראומטית עבורי עד שהייתי עושה פיפי במכנסיים בלי שליטה למשך השנים הבאות והייתה לי בושה גדולה בעניין. הייתי הולכת לבית הספר עם טיטול. כל כך הדחקתי את זה שאפילו לא זכרתי את זה עד כתיבת שורות אלו, אמא שלי הזכירה לי את זה.

שנה לאחר מכן בגיל 5, אמא שלי איבדה את אחיה היחיד ואימה בארה”ב אז היא טסה לשם לחודש ימים והשאירה אותי אצל חברים שלנו. היא התקשרה אלי משם כל יום אבל אני מאוד כעסתי עליה, הרגשתי ששוב ננטשתי ושהיא לא תחזור לאסוף אותי לעולם. כשהיא חזרה לא הייתי מוכנה להסתכל עליה. אחרי המקרים האלו כבר לא הייתי אותה ילדה שמחה עם צחוק מתגלגל. פיתחתי כעס עז כלפי העולם.

עברו הימים ובכיתה ב’ חזרנו לרחוב הירקון בתל-אביב, היו לי המון חברות מהכיתה ומהשכבה אליהן הייתי הולכת אחרי שעות הלימודים כי אצלן היו אנשים נוספים בבית כמו אחים או הורים ואצלי מנגד הבית היה ריק- אמא שלי הייתה בעבודה עד שעות מאוחרות. לפעמים גם היו לי בייביסיטרים. שנה לאחר מכן התעוררו אצלי קשיי למידה אשר באו לידי ביטוי בקושי בריכוז. אמא שלי דאגה לי למורות פרטיות ולקחה אותי למגוון אבחונים. הובחנתי בבורדרליין, ADHD ועם IQ הרבה מעל הממוצע, התחלתי ליטול ריטלין, קיבלתי הקלות בלימודים ובכל זאת עדיין התקשיתי ללמוד ושנאתי את זה.

התמודדות עם טראומה והתמכרות

בהמשך הגעתי לגיל 12, אמא שלי ארגנה לי מסיבת הפתעה במסעדה בתל-אביב ויום למחרת טסנו לחודש ימים לתאילנד בטיול מאורגן למשפחות, הטיול הכי משמעותי בחיים שלי. לראשונה בחיי נחשפתי לתרבות שונה, ריחות שונים, אנשים שנראים אחרת. זה היה מרתק! אני זוכרת שכמעט כל שנה אמא שלי לקחה אותי לחו”ל, כל פעם ליעד אחר, אבל זה היה המיוחד ביותר מבין כולם.

בגיל 13 קיבלתי וסת לראשונה והכאבים היו קשים מנשוא. אחרי כמה חודשים של סבל ובדיקות גילו שאני תופעה של אחת למיליון ובעלת שני רחמים עם מחיצה בצוואר הרחם. עברתי ניתוח בו תיקנו את מערכת הרבייה שלי.

בתקופה הזו הכרתי חברים חדשים מבתי-ספר שונים בעיר, חוויתי את הנשיקה הראשונה שלי, עישנתי את הסיגריה הראשונה שלי, וטעמתי לראשונה אלכוהול. התחברתי בעיקר עם כמה חברות. היינו יוצאות למסיבות נוער בעיר, למועדון ה TLV וה DOME וכולי… היינו מכירות את כל היחצנים והיו מכניסים אותנו בחינם ונותנים לנו כרטיסי שתייה בהם היינו מקפיצות טקילות לשוכרה וחוזרות הביתה עם אור הבוקר. היינו שותים גם בגינות שכונתיות כמו בגינת אוסישקין וגינת שינקין. ממש אהבנו לשתות יחד, זה היה בילוי אחה”צ שלנו שאחרי בית הספר. באחת הפעמים הראשונות ששתינו לשוכרה אשפזו שתיים מהחברות שלי באיכילוב ועשו להן ניקוי קיבה בפחם.

מעגלי פיתוי וניסיונות להינצל, ההתמכרות מעמיקה

בגיל 15 נסענו ארבעתנו לסופ”ש באילת של מסיבות וזו הייתה הפעם הראשונה שעישנתי גראס, זה היה בבאנג והפלתי את הראש הראשון, הן התרשמו מהריאות שלי ואני התגאיתי. לאחר מכן הכרתי את החבר הרציני הראשון שלי, הוא היה גדול ממני בן 21 והשימוש בגראס התעצם בתקופת הקשר איתו. הוא היה מגיע לתל אביב כל ערב והיינו יושבים ה”חבורה” בגינה ציבורית בעיר, שותים וודקה ומעשנים. הרגשתי אהבה עצומה אליו ושאינני יכולה בלעדיו, פיתחתי תלות אליו והוא היה כל עולמי. הקשר הסתיים כעבור כחצי שנה ואני חשבתי שעולמי חרב עליי ואין טעם להמשיך לחיות. חשבתי שמוטב למות אם לא נהיה ביחד אז בחרתי לשים קץ לחיי ע”י נטילת כדורים. נטלתי קרוב ל 100 כדורים שהיו לאמא שלי בארון התרופות ותוך זמן קצר התחלתי להרגיש מעורפלת ושאני בעילפון ובשניות האחרונות שנותרו לי בחצי ערנות חייגתי לחברה ואמרתי לה מה עשיתי. תוך זמן קצר הגיעו מד”א ולקחו אותי לטיפול נמרץ שם שהיתי מספר ימים עד שהתאזנתי וחזרתי לעצמי.

זמן קצר לאחר מכן כשהייתי בת 16, הכרתי את אבי כשהוא היה בן 19 שלימים הפך להיות הגרוש שלי. הוא היה הסקס הראשון שלי. גם איתו הרגשתי שהוא כל עולמי ושאני תלויה בו, שמצב הרוח שלי תלוי רק בו וביחס שלו כלפיי. פיתחתי אובססיה כלפיו. כעבור כחצי שנה בה הייתי שבויה באהבתי אליו הוא החליט לסיים את הקשר ואני נותרתי מרוסקת עם לב שבור בלי טעם לחיים בלעדיו. אז שוב נטלתי כדורים. כל מה שהיה. אמא שלי תפסה אותי והזמינה מד”א וקיבלתי טיפול ראוי. אחרי שהבראתי נותרתי עם תחושת ריקנות ודיכאון כבד מאוד. רציתי רק להתבודד, לא עניתי לטלפון וניתקתי את כל הקשרים החברתיים שהיו לי. התחלתי לקבל טיפול פסיכיאטרי שלא רציתי בו, אז הייתי מגיעה לפסיכיאטר כל שבוע, אומרת לו שלום ושאני בסדר, אפילו לא מתיישבת ויוצאת מהפגישה. ע”פ החוק בגלל היותי קטינה הייתי חייבת לקבל ליווי אחרי שני ניסיונות אובדניים. אז המשכתי ליטול את הכדורים שהוא רשם לי עד שיום אחד גיליתי שכדורים פסיכיאטרים מתנגשים עם עישון גראס וחשיש, אז החלטתי להפסיק על דעת עצמי גם את המפגשים וגם את הטיפול התרופתי כי העדפתי להתמסטל באמצעות חומרים אסורים ומסוכנים.

בגיל 17 בעודי שרויה בדיכאון כבד ובלי שליטה כלל על החיים שלי או מודעות לרגשות המלווים אליהם- התחלתי זוגיות, שוב, עם מישהו גדול ממני והפעם פי שניים ממני- הוא היה בן 34. כעבור כחצי שנה הקשר הסתיים.

סיימתי 12 שנות לימוד ותעודת גמר בתיכון ללקויי למידה, דבר אשר לא הייתי מתארת לעצמי קודם לכן שיכול היה לקרות בהתחשב בעובדה שכל שנותיי בתיכון כל מה שעניין אותי היה לעשן סמים בכל שעות היממה ומשברים זוגיים כך שלא השקעתי בלימודים כלל.

התחלתי לעבוד בעבודות מזדמנות כמו חנויות בגדים וכדומה.

בגיל 18 התחלתי לצאת עם דני שהיה גדול ממני ב5 שנים, אני זוכרת שהיה אירוע חתונה לאחותו והשתכרתי שם למוות, עשיתי פדיחות של החיים והוא היה צריך לסחוב אותי בחזרה הביתה. למחרת לא זכרתי כלום. אני זוכרת ערב נוסף אחד שיצאנו לבלות והיה בינינו ריב אז הוא נסע לביתו. בדיוק הוצאתי את הרישיון שלי והייתי נהגת חדשה אז עליתי על הרכב אחרי ששתיתי כל הלילה, רציתי למות. כשהגעתי לרחוב שלו התנגשתי בכוונה ברכב חונה. האוטו שלי היה טוטאל-לוס ואני לצערי כמעט ולא נפגעתי כלל. הקשר נגמר בחלוף שנה אחת, גם את הפרידה הזו לקחתי מאוד קשה ולא אפשרתי לה להתממש כל כך מהר ובקלות.

החמרה בשימוש בסמים ואלכוהול

בתקופה הזו השימוש שלי החמיר. חיפשתי כל הזמן בילויים שכללו סמים מכל הסוגים. יצאתי לבלות המון וחוזרת הביתה שיכורה ומתנדנדת. באחת הפעמים ככל הנראה שמו לי סם מאלחש כזה או אחר בכוס השתייה ומצאתי את עצמי בוקר למחרת ערומה בבית לא מוכר עם 3 גברים זרים לידי ואפס זיכרון ממה שהתרחש ערב קודם לכן. ברגע שהבנתי שמשהו לא בסדר קרה שם, התקשרתי לחבר מתנדב והוא הזמין ניידת משטרה למקום האירוע. בהמשך התיק נסגר מחוסר ראיות. ואני, כמו מכורה טובה, המשכתי בבילויים שהיו מביאים אותי למצבי סיכון מתמיד עבורי. יצאתי למסיבות טבע עם אנשים שאני בקושי מכירה, הייתי הולכת לבתים שהוסבו למאורות סמים בעיר ונעלמת לאמא שלי לכמה ימים אל תוך הסטלה תוך שימוש מאסיבי במגוון סוגי חומרים תוך שהיא מתקשרת אלי בלי סוף ודואגת לי, רוצה לדעת שאני במקום בטוח. באחד הלילות שברתי את שולחן הזכוכית בסלון, בפעם אחרת יצאתי למועדון השלוותא עם חברה ולקחתי איתי את הרכב לשם, בסוף הלילה כשהיינו מוכנות לחזור הביתה אני התכוונתי לנהוג וחברה שלי הפצירה בי שזה לא יכול לקרות כי אני פאקינג שיכורה. התווכחתי איתה המון והייתי נחושה לנהוג חזרה הביתה. היא לא אפשרה לזה לקרות. בסופו של דבר עלינו על טרמפ עם אנשים שהיא הכירה והם לקחו אותי הביתה. כשהגענו מתחת לבניין שלי אני לא הייתי מוכנה לרדת מהאוטו מהבושה שאמא שלי תראה אותי שיכורה במצב הזה. החברה החליטה להתקשר לאמא שלי להגיד לה לבוא לאסוף אותי, הנהג נעל את הדלתות שאני לא אברח, אני פתחתי את החלון וכשעבר רכב צעקתי לעברו “הצילו, תוציאו אותי מפה”. יצאתי מהחלון והתחלתי לרוץ כשלגופי רק שמלה, חלצתי את העקבים בדרך ורצתי יחפה על הכביש, רצתי כל כך מהר כאילו אני אצנית במרוץ. מרוב התנופה והמהירות בה רצתי על מנת לברוח- נפלתי מספר פעמים ונפצעתי בכפות הרגליים. בסופו של דבר הצליחו לתפוס אותי ולמחרת הייתי אצל הפסיכיאטר ד”ר אילן טל. הוחלט שאני חייבת מסגרת וכמה ימים לאחר מכן נכנסתי לכפר איזון.

בגיל 19 נכנסתי לשם לטיפול שהיה אמור להימשך כחצי שנה אבל אני ברחתי משם אחרי חודש וחצי וחזרתי לסטלות הקשות ומצבי המשיך להתדרדר. רבתי עם אמא שלי ועזבתי את הבית, עברתי לגור אצל איזה בחור בתל אביב ואמא שלי פנתה לבית משפט על מנת לוודא שאני לא אחזור הביתה ואני בתגובה טענתי שאין לי לאן ללכת אז בית משפט ציווה עליה לשלם על מגורים עבורי. התגוררתי בדירה מספר חודשים על חשבונה עד שהיחסים בינינו התרככו וחזרתי לביתה. אז הכרתי את בן.

בן היה בן גילי, גדל בשכונה בסביבת מגוריי, היה הבחור הכי טוב שיצא לי להכיר אי פעם! היינו מאוהבים בצורה הכי מקסימה שיכולה להיות. הוא היה עובד בשתי עבודות כדי לעזור לאמא שלו בתשלומים, הוא החזיק אופנוע, אני זוכרת טוב את כל הנסיעות שלנו ביחד על האופנוע שלו. היינו עושים הכול ביחד והחלטנו לעבור לגור ביחד. השכרנו דירת גג, בן שיפץ לנו אותה, הוא היה כל יכול. חלומה של כל אישה. עם הזמן האהבה שלי אליו דעכה, כנראה כי זה היה טוב מידי בשבילי ומשעמם אז בחרתי לסיים את הקשר. הפעם הראשונה שאני זו שמסיימת מערכת יחסים.

כעבור חודשיים, לקראת גיל 22 קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה מאבי, זוכרים את הראשון שלי? אז אני חזרתי מיום שבת בים, שיכורה כמובן, ושוחחנו בטלפון שעות. אני ממש התרגשתי משיחת הטלפון הזו, הייתי מופתעת ולא האמנתי שזה ייתכן שאנחנו משוחחים שוב אחרי 6 שנים של נתק. כאילו חיכיתי לרגע הזה כל חיי. קבענו להיפגש ערב למחרת. הייתי מאוד סקרנית לגביו כי הוא לא נתן לי פרטים לגבי עיסוקו. הוא אסף אותי לדייט, אני נשביתי במהירות שוב בקסמיו ונפלתי שדודה לרגליו. מהרגע הראשון הוא עשה לי שטיפת מוח כמה שזה משמיים ושנועדנו ונתחתן ובלה בלה בלה… אני האמנתי. הוא גם סיפר לי שהוא יוצא לעבוד במקום העבודה המפוקפק שלו כ3-4 פעמים בשבוע דבר אשר בדיעבד התגלה כשקר שכן הוא היה יוצא לעבוד כל יום למעט יום שישי. כעבור שלושה חודשים נכנסתי להריון וכעבור עוד חודשיים עמדנו תחת חופה וקידושין. כל הזמן הזה מערכת היחסים הייתה רעילה. בשבוע 37 ויומיים להריון נולדה ביתי היקרה בניתוח קיסרי, אמא שלי ליוותה אותי ללידה כי אבי היה בעבודה.

חודש וחצי אחרי הלידה אמא שלי פינקה אותנו בטיול לשרתון, רודוס. היא הציעה שאנחנו נבלה שוב יחד כזוג והיא תשמור על בתי. אבי ואני היינו בחדר זוגי ובתי הייתה בחדר עם אמא שלי. השכרנו טרקטורון למשך כל תקופת השהות שלנו שם. יצאנו לבלות עם הטרקטורון בטברנות כל ערב ושתינו אלכוהול. באחד הלילות עשינו קעקוע משותף עם השם של בתנו ולב על הצלעות. יום למחרת שוב יצאנו לבלות וכשהגיע הזמן לחזור הביתה שנינו היינו שיכורים והתנהל ויכוח מי מבנינו ינהג בחזרה למלון. גם אני רציתי וגם הוא רצה, אף אחד לא וויתר. הוא עלה על הטרקטורון וקרא לי לעלות. משאני לא הסכמתי הוא הניע ונסע משם והותיר אותי לבדי בלי טלפון ובלי כסף ובלי דרך לחזור למלון. התחלתי ללכת ברגל, שיכורה, לבד רק עם שמלה לגופי למלון אחר סמוך וביקשתי מפקיד הקבלה לחייג למלון ששהיתי בו על מנת לשוחח עם אמא שלי ולבקש ממנה שתרד ללובי לשלם למונית כשאגיע. כשהגעתי למלון שלנו עלינו לחדר וחייגתי לאבי, הוא אמר לי שהוא מטייל עם הטרקטורון ועצר לאכול שווארמה איפשהו והוא יחזור אחר כך. כשהוא חזר התפתח ריב מכוער מאוד בחדר שבסופו דרשתי ממנו לארוז את החפצים שלו ולעזוב את המלון חזרה לישראל. לא יכולתי לסבול את המחשבה שלפני רגע הוא נטש אותי בארץ זרה בגילופין וחסרת כל ולא עניין אותי דבר אחר רק שהוא יעלם. הוויכוח התלהט והוא איים שכשהוא יחזור לארץ אני אמצא דירה ריקה. הוא איים בזריקת כל החפצים שלי מחוצה לה. חששתי מאוד מהמסוגלות שלו לעשות את זה אז לקחתי את המפתח היחיד שהבאנו אתנו והסתרתי אותו ממנו מהפחד. כשהוא הבחין שהמפתח איננו במזוודה שלו הוא התעמת איתי פיזית ועיקם לי את היד והאצבעות והרגשתי שהאגודל שלי נשבר. הוא הבטיח שלמחרת בבוקר הוא יחפש טיסה חזרה לישראל ונכנסנו לישון. כשהגיע הבוקר ירדתי עם אמא שלי ובתי למתחם הבריכה במלון, התיישבנו בשולחן ואני בכיתי מצער וכאבים. כף היד שלי התנפחה מאוד ולא יכולתי להזיז אותה. אחרי כמה זמן אבי הגיע והתיישב איתנו. הוא ביקש התנצלות והציע ללוות אותי לבדיקה בבית חולים מקומי, שם עשו צילומים ליד וחבשו אותה. בהמשך החופשה נותרתי עם חבישה על מפרק כף היד. חזרנו ארצה והמשכנו בזוגיות כרגיל.

כשבתי הייתה בת חצי שנה התרחש אירוע אלימות נוסף. למחרת החלטתי להתגרש ואמא שלי שכרה עבורי עורך דין ויצאנו לדרך. חודש לאחר מכן חברה שהייתה שושבינה בחתונה שלנו שכבה עם אבי. כל הליך הגירושין ארך כשנה ובזמן הזה אבי ואני כבר השלמנו וחזרנו להיות ביחד. ככה און אנד אוף מספר שנים עד שהגעתי לגיל 26. התפקוד שלי היה מלא הן על הדירה שגרנו בה, הן על ההורות וגם החזקתי בשתי משרות. העיקרית הייתה מזכירת מנכ”ל והמשנית מזכירה רפואית. הגעתי לנקודה בה לא הסכמתי יותר להכיל את השקרים שלו והחלטתי לסיים את זה סופית. הפרידה הייתה קשה וכואבת, הרגשתי מאוד בודדה בדירה ששכרנו בת”א אז לפעמים בערב אחרי שבתי הייתה נרדמת הייתי שותה בירה לבד מול הטלוויזיה. התפטרתי משני מקומות העבודה שהיו לי. שטיפות המוח שלו שינו כיוון ועברו למטרה הבאה: שאני אוותר על הבת שלי בגלל שאני בדיכאון וזה מה שעשיתי. הוא גרם לי לחשוב שאני לא מספיק טובה בשבילה במצבי הנתון ואחרי שטיפות מוח מרובות ומניפולציות מצידו חתמתי על מסמך מול עו”ד שאני מוותרת על האפוטרופסות על בתי בידיעה שזה מהלך בלתי הפיך ובמחשבה שאני רוצה לשים קץ לחיי. למחרת קיבלתי שכל וביטלתי את המהלך הזה.

המשמורת של בתי נותרה אצלי והתקיימתי מדמי מזונות ודמי אבטלה. לקחתי הלוואה מהבנק בכדי לכסות את שלושת חודשי השכירות שנותרו להשלמת שנה בדירה שבת”א וכשהחוזה נגמר חזרתי להתגורר אצל אמא שלי עם בתי באותו החדר בו גדלתי. איבדתי את העצמאות שלי ואפשרתי לזה לקרות.

בבוקר אמא שלי הייתה לוקחת את בתי לגן ואני הייתי הולכת לים ושותה. חיפשתי עבודה מספר חודשים ולבסוף מצאתי משרה של מקפלת במפעל ביגוד בת”א. ביקשתי מאמא שלי שתקנה לי רכב כדי שההגעה לשם תהיה קצרה ונוחה. משהיא היא לא הסכימה התפתח ויכוח קולני שבסופו היא איימה שהיא תמחק אותי מהירושה ולא יישאר לי כלום אחרי שהיא תלך ואני בתגובה זרקתי את הטלוויזיה מהשידה לרצפה והיא נשברה. באותו הרגע אמא שלי יצאה מהבית לתחנת משטרה הקרובה והגישה תלונה נגדי. אני נכנסתי לישון והתעוררתי לדפיקות בדלת ע”י שוטרים. הם פינו אותי לחקירה בתחנה. קיבלתי צו הרחקה ממנה וחזרתי הביתה. היא לא הייתה שם. הרגשתי נבגדת, שהיא לא אמא שלי יותר. פרסמתי מודעת אבל על מותה בפייסבוק. בימים האלה היא התארחה אצל בת משפחה וכמה ימים לאחר מכן היא ביקשה דרך חברה שלי שאפנה את הבית כי היא רוצה לחזור אליו. אני ארזתי מזוודות, הודעתי לאבי שייקח את בתי מהגן מהסיבה שלא מתאפשר לי באותו היום ונסעתי אל הלא נודע.

בתקופה הזו הייתי הומלסית. הייתי נתונה תחת חסדיהם של אחרים, כל שבוע בבית אחר באזור אחר בארץ. הייתי מתקשרת לאבי ומבקשת לדבר עם בתי כל יום. בהתחלה הוא היה נותן לי לשוחח איתה אבל עם הזמן עלו תירוצים למה לא להעלות אותה לשיחה. היה שם ניכור הורי בוטה. לאחר מספר פעמים רב של תירוצים ודחיות הפסקתי לחייג כי לא יכולתי להכיל את הצער והדחייה ושאין לי שליטה על שמירת הקשר עם הבת שלי. בשבתות הייתי יוצאת קבוע למסיבות טבע, לוקחת סמי הזיה ושותה לשוכרה. שם הכרתי כל מני אנשים שנתנו לי לישון אצלם לכמה ימים. עד שבאחת המסיבות הכרתי את מישהי דרך חברה שהיה לה דוכן בגדים שהיא מכינה בעצמה. ביקשתי מהחברה שתבוא איתי לעשות פיפי בשיחים אבל היא לא יכלה להשאיר את הדוכן שלה לבד אז היא ביקשה מאותה בחורה שתלווה אותי. קצת חששתי ש”הלסבית הזאת” תנסה להתחיל איתי ואני רק צריכה לעשות פיפי. יש לה מראה שמסגיר את היותה לסבית- היא לבשה בגדים רחבים של גברים, ענדה גורמט זהב עם מגן דוד גדול, משקפי שמש גבריים והשיער הבלונדיני הארוך שלה היה מתוח בג’ל לקוקו צמוד לקרקפת. היא צעירה ממני ב5 שנים. אז הלכנו לשיחים, אני הטלתי את מימי והיא השגיחה מרחוק. עבר בשלום. היא לא ניסתה להתחיל איתי.

משהו בונסה, כך קראו לה, סיקרן אותי והחלטתי לחפש אותה בפייסבוק. כשמצאתי, שלחתי לה הודעה והתחלנו להתכתב. באיזשהו שלב בשיחה סיפרתי לה שאין לי מקום מגורים קבוע ושאני אמא לילדה בת 5. היא בתגובה מיד הציעה לי לבוא להתארח אצלה בבית של המשפחה שלה באשדוד עד שאסתדר. באותו היום עברתי לגור איתה בבית משפחתה. היא חלקה איתי את החדר הקטן שלה ומיטת אחד וחצי, ממש חצי חצי. היא סידרה לי עבודה יחד עם אמא שלה במפעל מזון בשכר מינימום. מדובר במשפחה קשת יום בשכונת עוני בעיר. היא הראתה נכונות לעזור לי בלי תמורה כמו שלא חוויתי מימיי. כעבור שבוע של עבודה קשה הגיע סופ”ש ויצאנו לבלות בבר. אחרי כמה כוסות משקה התחלתי להרגיש משיכה פיזית אליה ונישקתי אותה. הקשר הפך לרומנטי ואובססיבי. התאהבתי בה. זה הרגיש כמו אהבה ראשונה, היא מילתה בי את כל החלקים הריקים והבינה אותי הכי טוב משהבינו אי פעם. היא הייתה החברה הכי טובה שלי ובת הזוג שלי, היינו 24/7 ביחד. לא עבר הרבה זמן והקשר שינה פניו לתלותי ואלים. המשכורת שלי הייתה נכנסת לחשבון הבנק שלה והיא שלטה בכספים. כל סופ”ש יצאנו ושתינו לשוכרה והרבה מהפעמים זה היה נגמר באלימות ומעצרים בתחנת המשטרה באשדוד.

כעבור שנתיים בגיל 29 הקשר הסתיים ואני שוב נפלתי לדיכאון כבד ולא ראיתי שום סיבה להמשיך לחיות אז קניתי כרטיס טיסה כיוון אחד לברזיל בלי כוונה לחזור לישראל או לחיות בכלל. על הדרך מהסקרנות חיפשתי אחר האמא הביולוגית שילדה אותי. לאחר מאמצים מרובים החיפוש אחריה לא צלח.

רצה הגורל וכעבור חודשיים משלחת של אנשים טובים החזירו אותי לארץ. שכרתי דירה בבת ים והתחלתי לעבוד במועדון חשפנות בתל אביב. בהתחלה זה היה מלהיב מאוד, לא האמנתי שאני לא צריכה להתאמץ כל כך ואני מרוויחה סכומים מטורפים רק מעצם היותי מבלה, רוקדת וצוחקת וכמובן שותה. בתחילת משמרת הייתי נכנסת לחדר הלבשה, מתאפרת, מחליפה בגדים, עולה על העקבים ויוצאת לבר להוריד כוסית או שתיים לפני שאני מתחילה לגשת ללקוחות במועדון. הייתי חייבת לטשטש את המחשבות על מנת שאוכל להתהלך עם חיוך מושך במועדון כי בפנים הנשמה הייתה שחורה ובוכה.

כעבור חודש ואחרי משמרת במועדון יצאתי לאפטר ושם הכרתי את ר’. הוא היה ערבי. כמו לכל האקסים/אקסיות שלי גם לו היה בייביפייס וזה מה שמשך אותי מיד. הוא הציע לי שורה והלכנו לשירותים. הרחנו ואמרתי לו שהוא חמוד ושינשק אותי. התנשקנו ויצאנו חזרה למועדון. בהמשך הבילוי עברנו לדירה שלו והמשכנו עם כל מני סוגי סמים עד שהגיע יום למחרת והייתי צריכה לעזוב למשמרת במועדון. התאהבתי בו וחשבתי עליו כל הזמן. שתיתי עוד כדי שאוכל לזייף חיוך במועדון ולהוציא אותו ממחשבותיי. התחלתי להתאהב בו ולפתח אובססיביות כלפיו והוא היה מחפש נשים אחרות בלי סוף. כעבור מספר חודשים נכנסתי להריון ממנו והחלטתי לבצע הפלה, הוא נעלם והתנתק ממני. אמא שלי ליוותה אותי לניתוח. כעבור שבועיים חזרנו לקשר מלווה באלימות ובחודשים הבאים לאחר מכן נפרדנו וחזרנו כל הזמן עד שיום אחד הוא עבר לגור איתי בדירה שלי בבת ים ואני עזבתי את העבודה במועדון החשפנות. האלימות התגברה. כעבור מספר חודשים נוספים סוכן סמוי הפיל אותו ושוטרים סמויים חיכו לו מתחת לבניין שלי ועצרו אותו בגין סחר בסמים. הוא נשלח לכלא מעשיהו למשך שנה וחצי בהן אני נסעתי לבקר אותו אחת לשבוע. המשכתי לסחור ללקוחות הקבועים שלו ואחרי שזה דעך חזרתי לעבוד במועדון החשפנות.

עבר הזמן והוא יצא מהכלא וחזרנו להיות ביחד, שוב נכנסתי להריון ממנו ועשיתי הפלה נוספת בליווי אמא שלי, הוא מצידו לא ספר אותי ולבסוף הקשר הסתיים.

התחילה קורונה, המועדון נסגר בגלל ההגבלות, אני עזבתי את הדירה שלי בבת ים וחזרתי לגור עם אמא שלי. סוף סוף הגעתי לחוף מבטחים, לקורת גג בטוחה.

בחודשים הראשונים של הקורונה היינו צופות בחדשות מסביב לשעון ואני התחלתי לשתות בירות בכמויות מסחריות. קיבלתי משרת ניהול בתל אביב ואני המשכתי עם הרגל השתייה בערב אחרי העבודה. כעבור שנתיים החלפתי עבודה ועברתי למזכירות בכירה והרגל השתייה החמיר. בדרך חזרה הביתה כל יום מהעבודה הייתי עוצרת בחנות המשקאות ומעמיסה ארגז בירות. הייתי משתכרת כל ערב וקמה לעבודה בבוקר שלמחרת. למרות רצוני להפסיק לשתות לא הצלחתי לעשות זאת.

החלטה לשינוי, התחלה של דרך חדשה במרכז גמילה שבטיא

בגיל 34 הודיתי שאני חסרת אונים מול התמכרותי ושחיי הפכו בלתי ניתנים לניהול ופניתי לאמא שלי לבקשת עזרה להיגמל מהשתייה. התחלתי טיפול פסיכולוגי במרכז דר’ טל וכעבור שמונה חודשים השלמתי עם העובדה שאני חייבת לעצור את חיי בנקודה זו ולקבל טיפול מקיף במרכז גמילה שבטיא.

כל אחד יכול למצוא את דרכו לחופש וחיים חדשים. אם אתם או מישהו שאתם מכירים זקוקים לעזרה, אל תהססו לפנות אלינו עוד היום.