המסע להחלמה התחיל עבורי ב-15 לספטמבר. יום כניסתי למרכז גמילה שבטיא.

מי היה מאמין שאצליח להישאר בשבטיא חצי שנה. הגעתי למרכז גמילה שבטיא במוות רגשי, מוות נפשי ובעיקר מוות רוחני. הגעתי במכנסי ג’ינס קצר שהיו גדולים עליי בכמה מידות בגלל הרזון שהגעתי אליו בהתמכרות. לבוא בגופיה כחולה מרופטת שזכורה היטב לצוות המטפלים של שבטיא.
התיישבתי על הכיסא בחדר ופשוט בהיתי אל תוך החלל בין הקירות. מיואש מאוד, מדוכא, כואב בכל הגוף, חוסר משמעות מוחלט בחיי, אי רצון כללי לחיות ובעיקר הבנתי שהגעתי לתחתית. שימוש יומיומי אינטנסיבי בסמים הוביל אותי לתחתית המחרידה הזו. הייתה בי מחשבה מעודדת אחת, הצלחתי לשרוד חודשיים של אשפוז באברבנל במחלקה הסגורה לתחלואה כפולה. הצלחתי לשרוד חודשיים עם אנשים שאיבדו את שפיותם, אנשים מכורים, אלימים, מנותקים מצלם אנוש.

אמרתי לעצמי, בורא עולם הציל אותך מאברבנל והוא גם יבוא לעזרתך ויציל אותך במרכז גמילה.
מרכז גמילה שבטיא לעומת אברבנל זה מלון 5 כוכבים, ליגה אחרת, אין בכלל מה להשוות. אוכל בשפע, מיטות חמות, מים חמים, מתקן תמי 4!, צוות מדהים ואהבה בשפע.
עבורי השהייה בשבטיא הייתה כמו טיול לדרום אמריקה אחרי צבא, שמעולם לא היה לי. הגעתי למרכז גמילה שבטיא ורוב המטופלים הם חברה צעירים ואני המבוגר, מצליח להשתלב בעולמם של צעירי שבטיא ומוצא איתם נושאי שיחה ותחומי עניין משותפים.

השהייה בשבטיא הזכירה לי גם את השהייה שלי בבית מאזן במושב יניב למשך חודש ימים. עד היום אני בקשר טוב עם המלווה שלי מיניב. אני זוכר את הטלפון שעשיתי לאחותי ואמרתי לה שאני חייב עזרה, שאני מסכים ללכת למרכז גמילה. הטלפון הגיע אחרי היום השחור בשימוש שלי. יום בו הסנפתי ובלעתי כל כך הרבה סמים ממריצים שלא עניין אותי אם אמות או אחיה.
עבורנו המכורים, הגמילה זה ממש בחירה בין חיים למוות. חלק מאיתנו שיחקו רולטה רוסית עם החיים שלנו. השתמשנו מתוך עצב, ייאוש, דיכאון ורצון עז לעמעם את הכאב שאנו סוחבים.

כל אחד עם הסבל הפרטי שלו. עבורי זה אמצע החיים, בחודש מאי אחגוג יום הולדת 42 והגמילה בשבטיא זאת המתנה הכי גדולה שיכולתי להעניק לעצמי. אמרתי לחברים שלי בשבטיא שאין לי עניין בדלת מסתובבת. שכולי תקווה שהגמילה הזאת תהיה הראשונה והאחרונה שלי. לרשותי צבא שלם שיוצא איתי לקרב. חברים מכורים נקיים שצועדים איתי במסע ההחלמה, הצוות המטפל והמסור של שבטיא, חברי ה-NA בתוך ומחוץ לשבטיא, חונך שיתאים בול בשבילי והרבה הרבה דברים שגם העליתי על הכתב פה בשבטיא.
מניעת שימוש חוזר, צעדים, דפוסים, מסרים, תעסוקה, גוף נפש ועד המון דברים נוספים. ארגז שלם של כלים עומד לרשותנו. אני מסיים את כל השלבים של מרכז גמילה שבטיא עם הבנה ברורה של צעד 1- אני חסר אונים אל מול ההתמכרות וחיי הפכו בלתי ניתנים לניהול. והיום אתם כולכם למעשה הצעד ה-2 שלי – לפנות לכוח גדול ממני לבקשת עזרה. בואו נבקש עזרה אחד מהשני. בואו לא נישאר לבד במערכה. בואו נילחם יחד במחלה הארורה הזאת. ביחד נצליח לנצח אותה כי רק ביחד זה עובד.

אני רוצה לומר תודה לכולכם. לשותפים שלי במסע ההחלמה. תודה שהייתם איתי ברגעים הכי קשים שלי, בייאוש ובדיכאון, לא וויתרתם עליי והענקתם לי משענת תומכת.
אני יוצא משבטיא בראש מורם, עם הרגשה נפלאה שעשיתי דרך ראויה ויפה. אני מאחל לכל אחיי ואחיותיי המטופלים שתמשיכו להתקדם במסע ההחלמה שלכם, תמשיכו להיעזר אחד בשני ובצוות המטפל האוהב והמסור כאן בשבטיא. תספגו את הטוב שנמצא בין קירות הבית המדהים הזה.

יש בי חששות לגבי העתיד. הסטטיסטיקה של המכורים מפחידה ולא לטובתנו אבל ראיתי במו עיניי מטופלים של שבטיא שמצליחים להישאר נקיים בחוץ ואני רוצה להיות אחד מהם.
כדי להיות בהחלמה אהיה זקוק להרבה כוח רצון ויש בי כוח רצון חזק שרוצה להישאר נקי.
אני פונה היום שוב לכוחו המופלא של בורא עולם, שינחה אותי בדרך הנכונה, שיעזור לי להישאר נקי ובריא. אני מאחל לעצמי שתחושות של בדידות, דיכאון וייאוש יתחלפו בתחושות של תקווה, ענווה, הודיה ושמחה. אני מאחל את זה לכולנו.
תודה לצוות הטיפולי של שבטיא. אני מודה לכם מכל הלב שהייתם סבלניים איתי, שביחד גזמנו ענפים חולים ופגועים והצמחנו במקומם גזע טרי, ענפים חדשים ואפילו כמה פרחים מלבלבים. תודה על הטיפול המסור בקבוצות ובטיפולים הפרטניים.

כולנו מפחדים מהרגע בו נצא ממרכז גמילה שבטיא חזרה לעולם האמיתי. עבורי הגיע היום הזה ואני חושש. תמיד יהיה בנו את החשש ממעידה. אני רוצה למלא את החיים שלי בדברים טובים ומלאי משמעות, שלא אזדקק לסמים כדי להרגיש טוב. אני חושב כמה כיף לי, כמה כיף שכולכם פה איתי לחגוג מסר סיום של חצי שנה. חצי שנה זה בדיוק משך הזמן שהייתי זקוק לו בשבטיא, לא יותר ולא פחות. עברתי המון בחצי שנה הזאת, הקשבתי למאות שיתופים שלכם. כולנו בני אדם ומה שמייחד את המכורים שאנחנו מאוד רגשיים. חשפתם את הלב שלכם בשיתופים. חלקתם עם הקבוצה את כאבי הלב שלכם וגם את התקוות שלכם לחיים טובים יותר. אני מאחל לכולכם שתמשיכו להתחבר אחד עם השני ושתהיו גאים שבחרתם ללכת בדרך של ההחלמה. די, סבלנו מספיק בחוץ, אמרו טוב על המקום שלכם בשבטיא כי בחוץ יש עוד אלפים שסובלים מזוועות ההתמכרות. תהיו מלאי חמלה אחד עם השני, תעזרו אחד לשני.

בקיר של ה-NA ברוטשילד כתוב “לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוהי”- סלחו קודם כל לעצמכם, אנחנו לא אשמים במחלה שלנו אבל אנחנו כן אחראים להחלמה שלנו תהיו אמיצים ואל תתייאשו גם כשקשה.
בספר הנשמות האישי שלי כנראה היה כתוב “התמכרות ומרכז גמילה”. זה עוד שיעור שבורא עולם רצה להעביר אותי. למה? את זה אדע רק בסוף הדרך כשאפגוש אותו.
יצאתי משבטיא מחוזק רוחנית. אני קרוב יותר לבורא עולם עכשיו מאי פעם. אני מרגיש שהוא כל הזמן איתי. תתחברו לאלוהים כפי הבנתכם וקחו ממנו כוח להאמין בדרך.
תודה לכולכם שהייתם חלק ממסע החיים שלי.
באהבה והערכה רבה, שבי