קוראים לי מיכל ואני נקיה. רק להיום אני נקייה 12 ימים ו-7 חודשים.

מצבה הנפשי של מיכל כשהגיעה לשבטיא

כשהגעתי לטיפול במכון גמילה שבטיא הייתי בחרדה עמוקה מבני אדם. לא היה לי אמון באף אחד ופחדתי שיראו מי אני באמת מאחורי כל חומות המגן שהצבתי בכדי לא להיפגע עוד.

דימוי עצמי והחיים של מיכל לפני שהגיעה לטיפול

כמטאפורה אני אקח לדוגמה את הסיפור של קוואזימודו- הגיבן מנוטרדם.

קוואזימודו אומץ והיה בעל מומים וכיעור שכל כך התבייש בהם. הכיעור הפנימי שלי התפתח עם הפגיעות הרבות שספגתי בחיי והתביישתי במי שהפכתי להיות. התבודדתי והשתמשתי באלכוהול וסמים כל יום במשך שנים במסווה של נורמטיבית שיוצאת לעבודה מידי יום עם מסיכות. אף אחד מהסביבה שלי לא ידע מי אני באמת. אפילו אני כבר לא ידעתי מי אני.

תחילת הטיפול במכון גמילה שבטיא

הבנתי שבחרתי להגיע למקום הנכון, לשבטיא, לקבל את הטיפול הכי טוב עבורי, אבל היה לי קשה לשחרר שליטה.

מאישה עצמאית וסמכותית בת 35 אשר מתחזקת משק בית ולכאורה אחראית על אמא שלי וילדה, חזרתי לבקש אישור על כל תזוזה ולפעול ע”פ לו”ז שמציבים לי. זו הייתה משימה קשה והעובדה שגדלתי כבת יחידה ללא אחים ואחיות הקשתה עוד יותר.

קשיים במערכות יחסים

מהר מאוד פיתחתי סכסוכים עם כל אחד שחלף לידי בעקבות חוסר ידע בסיסי על איך מנהלים מערכות יחסים עם בני אדם. תמיד אמרתי מה אני חושבת בלי פילטרים וזה הרתיע את רוב האנשים.

ביחסים שלי עם המדריכים והמטפלות היה לי קושי בקבלת סמכות בהתחלה, רציתי להמשיך ולקבוע לעצמי מה מתאים לי ומה לא, כי הרי אני יודעת הכי טוב. עד שבאחת הפעמים שהתנגדתי וקבעתי לעצמי את הכללים, הוציאו אותי לניתוק של חצי יום מהקבוצה וכתבתי לקיחת אחריות והקראתי אותה מולם. אני חושבת שזה היה רגע התפנית שבו נכנעתי באמת לקבל את כל הסמכויות שיוטלו עליי במהלך הטיפול.

תהליך הגדילה וההחלמה בשבטיא

במשך החודשים שלי כאן אני עברתי מסע רוחני והתחברתי עם הכוח העליון שלי. למדתי להתחבר למדיטציה, למדתי לנשום ולחשוב לפני שאני מדברת, למדתי להיות ב”כאן ועכשיו”, למדתי לבקש ולא לדרוש, למדתי לחמול לאחרים ולא לשפוט ובעיקר למדתי לקבל את עצמי בלי שפיטה; דבר אשר אפשר לי לקבל את האחר באשר הוא. למדתי לזהות את הרגשות שלי, לשהות איתם, להתמודד איתם ולדבר אותם במקום להתנהג אותם ולברוח מהם. למדתי שהקבוצה הינה חלק בלתי נפרד והכרחי מהתהליך שלי כאן וכמה אני זקוקה לה גם בחיים שאחרי מרכז הגמילה. למדתי לאהוב ולהעריך את אמא שלי ולהראות לה את זה ולמדתי להיות אמא מקשיבה ומחבקת לילדה שלי.

ראשית אני רוצה להודות לאמא שלי-

על התמיכה שלך לאורך כל הדרך ובכל המובנים. אני רוצה להודות לך על שאפשרת לי להיעדר מהבית לתקופה ממושכת ולקחת אליך את הטיפול בבתי הקטנה ותחזוקת הבית; תפקידים שבאחריותי. אני מבינה ויודעת כמה היה לך קשה להתמודד עם ההיעדרות שלי מהבית ושהכול נפל עליך ואני אסירת תודה לך על כך! החום ואהבה שהרעפת עלי לכל אורך חיי לא מובנים מאליהם ואת בחרת בי מחדש כל כך הרבה פעמים. הענקת לי ערכים של כבוד ופשטות. הענקת לי כל כך הרבה בחיים ולא הרבה ילדים זכו למה שאני קיבלתי ממך. אז תודה ענקית מעומק ליבי!

בתי האהובה-

אחרי הביקור שלי במכון גמילה שבטיא וההחלטה להיכנס לטיפול, הושבתי אותך בסלון לצדי וסיפרתי לך שאני עומדת להתחיל מסע של שינוי. את בתגובה אצילית ובוגרת כל כך בירכת אותי בהצלחה רבה והבנת כמה זה לא פשוט להודות בקושי שלי. קיבלת, הכלת וחיבקת. תודה על אהבה ללא תנאים.

שירה וליאור-

שירה בשיחת הטלפון הראשונה שלנו שבה הייתי בגילופין וסיפרתי לך כמה אני סובלת בחיי. הקול הנעים שלך וההקשבה שלך נתנו לי מיד להבין שהגעתי למקום הנכון. קראת למרכז הגמילה שלכם שבטיא וזה חיבר אותי מאוד. קיבלת אותי בזרועות פתוחות ולב רחב ומיד הרגשתי שבאמת הגעתי לבית. תוך זמן קצר גם איתך מצאתי סכסוך וסיבה לכעוס עליך ואת בתגובה רק רצית לחבק אותי.

בכל פעם שהגעת לכאן עם חיוך רחב לא ויתרת על חיבוק חם ואוהב, התעניינת לשלומי ושלומם של כל שאר המטופלים. תודה על קבוצות אומנות מעניינות, תמיד הבאת לנו נושא חדש ופרודוקטים ליצירה ולא ויתרת עלינו! תודה על האירוח החם והנפלא בביתכם ביום כיף מקרב לבבות. אני אסירת תודה לכם על הטיפול המסור שלכם הן במרכז הגמילה והן במטופלים כאן. אתם הקמתם כאן את מפעל חייכם והאכפתיות שלכם מורגשת בכל מילימטר בשבטיא.

שרון המטפלת שלי-

בהתחלה צוותתי לפרטניים עם מטפלת אחרת אבל אז ראית כמה בלאגן, נזק ורעש אני מביאה איתי ובעצם את חומרת המצב אז העברת אותי לפרטניים איתך. בפרטני הראשון אמרת לי שנצא יחד למסע וכך היה. מהפגישות הראשונות שלנו יחד יצאתי באקסטזה, הפגשת אותי עם עולמות בתוכי שהיו קיימים כל כך הרבה זמן ולא הבנתי את הקיום שלהם או איך לתקשר איתם ובכלל איך להתמודד איתם. בהמשך לקחת ממני את הרוטווילרים לטיול מרגיע ולמדנו לווסת ולעדן את התגובות של הארלם בלי לרצוח יותר אף אחד. הבאת איתך רוח שטות צעירה ומגניבה והרבה אומץ; את היחידה שלא פחדה ממני ואפילו צחקה עלי בקטע משעשע והיחידה שבאמת הקשבתי והפנמתי כל מה שאמרת לי. הוסיף לחיבור המדהים שלנו העובדה שאנחנו חולקות אותו תאריך יום הולדת. תודה על כל מה שלימדת אותי בעצמי.

חגית-

בהתחלה חששתי ממפגשים עם עובדת סוציאלית בעקבות עבר עשיר מולם בשירותי הרווחה, אבל את הבאת את התיקון על התפיסה שלי לגבי עובדים סוציאליים. הפרטניים שלנו היו באווירה קלילה ונעימה, החיבוקים שלך היו חמים, אימהיים ואמיתיים. מספר פעמים שרציתי לשבור את כל הכלים ולעזוב- את נלחמת עלי, רצית לדבר איתי ולעזור לי ולהרים איתי ביחד את התריס שנפל. היית קשובה לכל החפירות שלי ותמיד עזרת לי לעשות סדר בראש ולחבר את הפאזל שהתפזר לי. אין שנייה לך!

אלינור-

בקבוצות יחסים העברת לנו תכנים מרתקים ומקוריים, לעיתים היה לי קושי כשדובר על יחסי הורים ואת הבנת והכלת ומצאת לי פתרון. כשהצטרפתי לקבוצת הבוגרים הרגיש לי שאת עושה זאת כבר שנים. עם המון סבלנות ונועם אפשרת לי להתחבר לקבוצה שבהתחלה הרגשתי בה לא שייכת. הזיכרון הראשון שלי ממך זה חיוך ענק וחיבוק עוטף עוד לפני שידעתי מי את.

הילה-

לא הייתה בינינו הרבה אינטראקציה אבל מהמעט שכן זכיתי לחוות ממך הכנסת רוח רעננה ומסבירת פנים, זכית בהקמת קבוצה חדשה כאן בשבטיא פרי יצירתך. בהתחלה היה לי קשה להתחבר אבל בקבוצה האחרונה דווקא נהניתי והתחברתי מאוד וקצת חבל לי שלא יצא לי לחוות את זה יותר.

מיקי-

לפני שהגעתי לביקור בשבטיא ראיתי תמונות של אנשי הצוות באתר וקצת חששתי מהחזות שלך. כשהגעתי מהאישפוזית חתמנו יחד על חוזה השהייה שלי כאן והראית לי את חדר שלי. ברכות המפליאה בה הצעת את המצעים על המיטה שלי מיד הבנתי כמה רכות יש בתוכך. מהרגע הראשון הרגשתי שאני יכולה להיות פתוחה איתך בכל נושא ולספר לך הכול, ממש להוציא את כל החלקים המכוערים שבי בלי שישפטו אותי ויותר מזה- יזדהו איתי. כשאני אמרתי לך כמה שאני נוראית ואיומה אתה מיד הוצאת דף והתחלת לרשום את כל הדברים הטובים שבי. כשהתקרבנתי והתמסכנתי אתה הצבת מולי מראה וגילית לי מושג חדש שלא הכרתי קודם, שזו פרשנות שלי והיא לא תמיד נכונה. אני לעולם לא אשכח את הצחוקים והשטויות שלנו ואיך שימחת אותי בתלבושת מצחיקה וריקודים מרשימים ביום ההולדת הדיכאונית שהיתה לי כאן 3 ימים אחרי תחילת הלחימה בעזה ובכלל בבקרים או שנ”צים שהיה לי קשה להתעורר- אי אפשר היה להישאר אדישה לריקודים המעלפים שלך.

רפאל-

ממוקה, חונך שלי, אתה הראשון שזכה לחטוף ממני. כמו לכולם, בהתחלה היה לי קשה עם האנרגיות  והאדרנלין הבלתי פוסקים שלך ובחלוף הזמן זה מה שחיבר אותי ומשך אותי אליך. אתה גרמת לי להאמין שאם אתה יכול אז גם אני יכולה. שמחת החיים שלך, שלא משנה מה אתה עובר בחוץ, בבית, עם המשפחה, אתה תמיד כאן איתנו לטפל בנו, לתמוך בנו ולגדל אותנו. בקבוצות שנים-עשר הצעדים שהעברת לנו הייתי מרותקת בהקשבה והערצה מלאה אליך ולתכנים שלימדת אותנו. לא ויתרת לנו על שיעורי הבית. לשנייה לא ויתרת לי ולא עלי, היית עקשן ובטוח בצרכים שלי והכל היה לטובתי. לקח לי זמן להבין שכל מה שאתה עושה כאן זה למען ההחלמה שלי ולעולם לא תרצה ברע בשבילי. כל פעם שהתעצבנתי עליך והיו הרבה פעמים כאלה- הייתי מיד הולכת למשרד של שרון בצעקות שיפטרו אותך וכמה שאתה לא מתאים אבל בסוף אני הבנתי

אותך רפאל. לקח לי זמן אבל בסוף אני הבנתי וגם אתה הבנת. אנחנו למדנו המון ביחסים בינינו. תמיד מצאנו את המקום להוריד מהאגו, לדבר, להשלים ולהתנצל גם אם היה צריך. אני מעריכה את העקשנות שלך והכי מעריכה את איך שהתמודדת מולי במקרה שהיה לפני כשבועיים שהשתוללתי ורציתי לצאת. למרות כל הצעקות וחוסר השפיות שלי אתה לקחת כיסא, ישבת לידי וחיכית שאני אירגע ודיברנו מלב אל לב. אני אימצתי אותך בתור חונך וחבר לדרך ואני לא אוותר עליך לעולם!

איוון-

החיבור בינינו היה מידי כי אתה פשוט שיבוט שלי רק בבן. מצאנו הרבה הזדהות אחד בשנייה בתור הורים גרושים לילד יחיד. ככל שהאופי הסובייטי שלנו וצורת החשיבה שלנו דומים ככה גם מצאנו את עצמנו מתכסחים אחד עם השנייה אינספור פעמים. כמה טיפים שניסית לתת לי לקבוצת שיקופים אני בסוף עשיתי מה שאני רציתי ויריתי על כולם והתעצבנתי אבל תמיד הייתה לך הסבלנות לדבר איתי ולהסביר לי מה עשיתי לא נכון ואיך אני יכולה להתנהל או להתנסח להבא. לא תמיד פעלתי לפי עצותיך אבל תמיד אהבתי להקשיב לך. בקבוצות אנ-איי שמרת על העקרונות הרוחניים תוך עמידה בזמנים ואווירה של החלמה.

ד”ר איגור-

מהרגע הראשון שראיתי אותך כיניתי אותך “מחייך בעיניים”. הפסיכיאטר הנחמד הראשון שיצא לי להכיר והכרתי הרבה בחיי. אני אסירת תודה לך על ההקשבה שלך לבעיות שלי. בזכותך היום הנפש שלי מאוזנת.

שוש-

סירים של תודה על כל הטוב שהיית משקיעה בארוחות למענינו ובמיוחד שלאחרונה נכנסתי לתפריט שונה תמיד הכנת לי מה שביקשתי.

קבוצה יקרה-

אני אוהבת אתכם וזקוקה לכם בחיים שלי! בכל פעם שאמרתי את זה התכוונתי לזה בכל ליבי! למדתי המון בדינמיקה הקבוצתית שהשתנתה במאה אחוזים מאז שאני הגעתי לכאן. אני אסירת תודה לכם על השיקופים, על העזרה בעבודה על הדפוסים, על ההכלה שלכם ועל כל רגע לצידכם. אתם תחסרו לי מאוד- בבקשה תשמרו על קשר!

תודה שהקשבתם.