מסר “יום שחור בשימוש” זהו מסר שמעבירים המטופלים במרכז גמילה שבטיא לשאר חברי הקבוצה. זהו מסר שנכתב בדרך כלל בסיום השלב הראשון של המטופל או מטופלת במרכז הגמילה. במסר הזה מתבקשים המטופלים להתחבר להשפעות השליליות וההרסניות של ההתמכרות שלהם דרך הסיפור האישי שלהם.

להלן מסר יום שחור בשימוש שהעבירה ענת במרכז גמילה שבטיא.

רק להיום אני נקייה 64 ימים.

לא מדובר ביום אחד, אלא בכל יום ויום במשך שלושת השנים שקדמו להגעתי למרכז גמילה שבטיא.

שתיית אלכוהול מרובה פגעה לי אנושות באיכות השינה. לא הייתה לי שינה רציפה של יותר משעה אחת וזאת למרות שהייתי נכנסת למיטה בין 8 ל9 בערב ונרדמת במהירות- הייתי מתעוררת כל חצי שעה-שעה.

בבוקר התעוררתי לצלילי השעון המעורר מהנייד שלי בשעה 06:20 וזינקתי ישירות מהמיטה למקלחת בניסיון להתאושש מהנגאובר של הערב הקודם.

אחרי שעה וקצת של התארגנות הייתי מוכנה לצאת לעבודה- נכנסתי למעלית, ירדתי לחניון והנעתי את פנינה (המכונית שלי). עדיין הרגשתי את השפעת האלכוהול מהערב הקודם אבל בכל זאת נסעתי לעבודה, מרחק של כרבע שעה מהבית.

הכביש היה פנוי כך שהנסיעה הייתה חלקה, בדרך שמעתי שירים שאני אוהבת בפול ווליום. את האמת- הייתי נוסעת הרבה מעל המהירות המותרת. למרות שזה היה ממש מסוכן- זה היה לי ממש כיף! מן תחושת חופש.

בשעה 08:00 הגעתי לחניון של מקום העבודה, חניתי ונכנסתי למפעל.

דבר ראשון הכנתי לעצמי קפה הפוך ויצאתי לעשן סיגריה. הקפה עזר לי מעט להתאוששות והסיגריה הייתה היחידה שעישנתי כל היום.

לאחר מכן הייתי מתיישבת בעמדה שלי מול המסך, מתעדכנת במיילים ומכינה רשימת מטלות לאותו היום. רק אז הרגשתי שהפוקוס מתחיל לחזור אלי ושאני מוכנה להתחיל לעבוד.

בשעה 09:00 בבוקר התחיל דיון בוקר יומי עם כל הבכירים ומנהלי המחלקות. אני הייתי מוודאת שכולם מגיעים בזמן, מבררת מה עם המאחרים ובמידת הצורך מזמנת את המחליפים שלהם באם יש כאלו.

המשך היום בעבודה היה מתנהל כרגיל, הייתי מתפקדת באופן מלא בכל המטלות שהיו שלי.

במהלך היום תמיד היו עולות לי מחשבות הזויות וזיכרונות מטראומות שחוויתי בחיי- היו המון כאלה. עליהן תשמעו במסר סיפור חיים.

בשעה 16:00 הייתה חוזרת לי שמחת החיים ותחושת ההקלה כי ידעתי שאני בדרך לשכוח מכל המחשבות והזיכרונות מהטראומות באמצעות האלכוהול.

אז החתמתי אצבע, ירדתי לחניון והנעתי את פנינה. הדרך חזרה הביתה מהעבודה הייתה שונה מאוד מנסיעת הבוקר. איילון צפון היה פקוק ומלא במכוניות איטיות ולי לא הייתה סבלנות, אז הייתי עוקפת באמצעות הנתיב של התחבורה הציבורית בקטעים שאין מצלמות, הכול כדי להגיע הביתה ולשתות כמה שיותר מהר.

בדרך, הייתי יורדת מאיילון באזור חולון ועוצרת בחנות משקאות ספציפית שרק בה מוכרים את המשקה הספציפי אליו הייתי מכורה. ליד הבית שלי או בתל אביב בכלל אי אפשר היה להשיג אותו; וגם תמיד הייתה חניה בצמוד לחנות משקאות הזו.

חניתי את פנינה וכשהתקרבתי רגלית לחנות, בעל החנות סימן בשאלה אם אני רוצה ארגז? (להדגים). סימנתי לו שכן. הוא הלך להביא לי את הארגז של 12 יחידות מהמחסן ואני נכנסתי לחנות. ישר ניגשתי למקרר והוצאתי 3 יחידות של בקבוקים קרים והנחתי על הדלפק. הסכמנו שמדובר ב15 יחידות סה”כ ובגלל שהייתי לקוחה כל כך טובה גם הייתי מקבלת הנחה.

שילמתי, סמול טוק, ויצאנו מהחנות. הוא הניח את הארגז בבגאז’ של פנינה ונפרדנו לשלום.

אני נכנסתי למושב הנהג ובזהירות הנחתי את השקית עם 3 הבקבוקים הקרים במושב שלידי כך שיעמדו, חגרתי אותם ויצאתי לדרך.

ממש עוד רגע המשתה היומי שלי מתחיל, הסבלנות לכביש הולכת ונגמרת, בא לי כבר להגיע הביתה ולהתחיל לשתות כמה שיותר מהר. הייתי נוהגת כמו משוגעת. עוברת רמזורים כתומים, עוקפת את כולם ומצפצפת לרכבים אחרים בניסיון להאיץ בהם.

סוף סוף הגעתי הביתה. נכנסתי לחניון של הבניין והחניתי את פנינה. לקחתי איתי את תיק היד שלי, את הלאפ-טופ של העבודה ואת שלישיית הבקבוקים הקרים שבשקית. מיהרתי לעלות הביתה לשתות ולא היה לי חשק לסחוב את הארגז איתי מהתירוץ שהוא יעכב אותי בעת פתיחת הדלתות בדרך מהחניון למעלית הביתה.

נכנסתי הביתה, אמרתי שלום לבנות הבית וחלצתי נעליים.

הנחתי שני בקבוקים במקרר ואחד על השולחן בסלון וכמובן מעל משטח מיועד שמגן מפני כתמי רטיבות לשולחן העץ הטבעי.

פתחתי את הבקבוק הראשון ומזגתי לכוס זכוכית. בזמן שהקצף ירד גלגלתי ג’וינט. בשלב הזה הכול היה מוכן ואפשר היה להתחיל.

השלוק הראשון של המשקה היה כל כך טעים, הייתי כל כך צמאה אליו.

מהר מאוד סיימתי את הבקבוק הראשונה יחד עם כחצי ג’וינט, הוצאתי בקבוק נוסף מהמקרר ומזגתי לכוס.

זהו, הגעתי לטשטוש שכל כך חיכיתי לו. אבל זה לא הספיק. רציתי עוד.

בזמן הזה פניתי לדנה ואמרתי לה לרדת לאוטו עם עגלת קניות להביא לי את הארגז מהבגאז’. האצתי בה לעשות זאת שחלילה לא איתקע בלי בקבוק קר. היא נענתה לבקשתי וירדה עם העגלה להביא את הארגז.

כשהיא חזרה הביתה הודיתי לה ומיד הרמתי את הארגז על השיש, פתחתי אותו עם מספריים והתחלתי להעמיס למקפיא. במקפיא יש אזורים מסוימים שמקפיאים מהר יותר- כמובן דאגתי למקם אותם בנקודות אלו והפעלתי טיימר בנייד לחצי שעה.

בזמן הזה סיימתי כבר את שלושת הבקבוקים הקרים (ליטר וחצי) וכג’וינט וחצי.

לפעמים אמא שלי ניסתה לדבר איתי אבל ממש לא היה בא לי להקשיב לה- היא הפריעה לי לשתות וזה עיצבן אותי, אז עניתי לה בחוסר סבלנות- רק שתעזוב אותי כבר.

אם הייתי קמה לשירותים או משהו כזה ודנה הייתה מתיישבת לידי בספה בניסיון לקבל קצת יחס- כשחזרתי מיד הייתי מקימה אותה בטענה שאני מעשנת והיא לא יכולה לשבת לידי כשאני מעשנת ובכך הייתי מגרשת אותה כל פעם ולא מאפשרת לה להתקרב אלי או להפריע לי להשתמש.

לא הייתי מוכנה לעשות שום דבר חוץ מלשבת, לשתות ולעשן. התביישתי לצאת החוצה מהבית שתויה, עם עיניים אדומות וריח חריף של אלכוהול אז פשוט לא יצאתי לשום מקום, גם אם ממש הייתי צריכה- לא הייתי מסוגלת.

המשכתי לשתות ולעשן עוד ועוד. בשלב מסוים אמא שלי יצאה מהחדר שלה, באה לאזור הסלון והמטבח והבחינה בכל בקבוקי האלכוהול הריקים שהשלכתי לפח. היא אמרה לי “מה זה? כמה שתית?”. אני מיד השתקתי אותה ואמרתי לה “די, הכול בסדר!” ויצאתי מהדירה לפיר האשפה בקומה בכדי לפנות מקום לבקבוקים הבאים שאשליך בפח הביתי.

בסביבות השעה 8-9 בערב כבר הייתי שיכורה לגמרי וכביכול מוכנה ללכת לישון.

אבל אז נהייתי רעבה והחלטתי להזמין אוכל באמצעות וולט. שתיתי ועישנתי עוד ועוד עד שהאוכל הגיע. מדובר בפחמימות בכמות גדולה וחסרות כל תזונה, אכלתי מהר מאוד, סוג של בולמוס.

כשסיימתי לאכול נכנסתי למיטה במטרה להירדם וניסיתי לעצום את העיניים. הכול הסתובב. נבהלתי אז פקחתי את העיניים. ניסיתי להבין מה אני מרגישה ואיך אצליח להרגיע את עצמי ולהתגבר על התחושה המסוחררת הזו.

ניסיתי לעצום שוב את העיניים ושוב הכול הסתובב. התחלתי להרגיש בחילה ושבא לי להקיא.

קמתי מהמיטה, מתנדנדת ומחזיקה בקירות שלא ליפול בדרך לחדר האמבטיה שצמוד לחדר שלי, התיישבתי על הריצפה והתחלתי להקיא בתוך האסלה. בזמן האקט הייתי בוכה ומקללת את עצמי במחשבות של “למה שתיתי כל כך הרבה?” כמו השאלה של אמא שלי קודם לכן ונגעלתי מעצמי.

כשסיימתי להקיא התנדנדתי לחדר של אמא שלי ובישרתי לה שאני לא חשה בטוב ושיתפתי אותה שהקאתי. היא דאגה לי מאוד ורצתה להשגיח עליי אז ליוותה אותי למיטתי והביאה כיסא לשבת לידי וליטפה אותי עד שאירדם.

וחוזר חלילה…