טוב אז לפני שאכניס אתכם לתוך החיים היפים שלי שהגיעו דווקא אחרי היום הכי קשה בחיים, כי היום שלאחריו הוא הוכחה הכי גדולה ומשמעותית בחיי שקיבלתי מהבנאדם שהכי חשוב לי בחיים האלה שלמרבה הצער גם הכי הסתרתי ממנו, כי פחדתי מהתגובות שלה כנראה, זאת אשתי שתבדל לחיים ארוכים.

עצם קבלת ההחלטה הלא מובנת שלי, להיות עם הדבר הכי גדול שנפלתי אליו בחיים ללא צורך לשתף אף אחד, ממש אף אחד, בסופו של דבר גרם לי לשיכרון חושים ולדחייה רגשית של כל תהפוכות הנפש שבן אדם נורמלי מסוגל לחוות.

לאחר ההקדמה הקצרה אפשר להתחיל את הטיול בלונה פארק הכי גדול ומרגש שהייתי בו בחיי והכל התחיל בהודעת ווצאפ ביום הולדת 21\2\21, שבה כתוב:

“חברים יקרים נפתח קלאב חדש, מפקידים 1000 ש”ח, מקבלים 500 במתנה”

למזלי הקטן לא התפתיתי לזה באותו הרגע כי הייתי עסוק בחגיגות כנראה.
כשבוע לאחר היום הולדת שלי  ישבתי במרפסת ביתי משעמום כלשהו, השעה חצות בלילה ואני גולל לעצמי בווצאפ ושוב רואה את ההודעה ובלי מחשבה לאחור, איך שראיתי את ההודעה החזרתי “חבר שים לי 1000 בבקשה” סתם ניסיתי (כי עבר שבוע) והפלא ופלא שם לי החבר את הכסף באתר.

באתי בלילה הראשון שהבחור שם לי את הכסף באתר והרווחתי 40,000 ש”ח, דבר שגרם לי לאושר עילאי וגם תחושה של הנה אני נותן מכה וממשיך הלאה ואז פשוט מהריגוש העצום הזה ותחושת הביטחון האין סופית שקיבלתי, התחלתי לרוץ לכל המתקנים ללא שום מבט לאחור והפחד מרכבת הרים (כי אני פוחד מהם) כבר נעלם וזה אפילו הפך לכיף מאוד.

לא עברו 72 שעות וכבר הפסדתי את כל ה-40,000 ש”ח ומתוך כל הבאסה ותחושת ההשפלה שזרקתי לפח סכום כזה, נכנס בי מין “שד” שאשכרה הרגשתי שמשך אותי ואמר לי שאם הרווחתי סכום כזה אני יכול להרוויח הרבה יותר ואז הסחרור הגדול באמת התחיל (אני קורא לזה מסע להחזרת ה-40 אלף שגם ככה לא היו שלי עדיין).

הגעתי למצב שאני יושב בשירותים במקום הכי אינטימי שלי 10 דקות ומפסיד פאקינג 10 אלף ש”ח  ובפחות מ 4 חודשים הגעתי לחוב של 527,000 ש”ח.

זה נראה לכם הגיוני שבנאדם שעובד 14 שעות ביום וחוזר מסריח מריחות של טיגונים מאפשר לעצמו לשכוח שיש לו אישה וילדים ומגיע למצב הזה (לא לא לא) לי היום בדיעבד זה לא נשמע הגיוני.

לאחר כ-4 חודשים שהיו מבחינתי הכי מטורפים שחוויתי בחיים האלה, במבט לאחור אני לא מצליח להבין איך הגעתי למצב הזה ובאותה נשימה אני מודה לכוח העליון שלי שכנראה הבין שמעבר לזה אני כבר לא אצליח להתמודד ודאג ביום בהיר אחד שאני יעצור את הסחרור הזה ואז התחיל השלב הכי קשה בחיים שלי כאשר 3 משפחות פשע הכי גדולות בארץ (מה לי ולמשפחות פשע) רצו לקנות את החוב שלי מהבחור שתפר לי את הבור הזה.

בזמן שהייתי עובד במסעדה כל בן אדם שהיה עומד בפס עם זקן וחולצה שחורה הייתי בטוח שבא לגבות אותי. כל אוטו שהיה נוסע מאחורי עם אורות גבוהים הייתי בטוח שעוקב אחרי, האמת תחושה לא נעימה בכלל, אל תתייאשו אני תכף מגיע ליום המדובר.

יום בהיר אחד מחייג אליי בחור שאני לא מכיר שמזוהה עם משפחת פשע בצפון, שמע על הסיפור שלי (תבינו עד לאן זה הגיע) והציע לי לסגור את החוב שלי ב 100 אלף ש”ח ושהוא יסגור את הסיפור מול בעלי החוב.

התנהלתי מולו כשבוע, הוא ירד לאילת לקחת ממני דמי רצינות לסגירת החוב- 15 אלף ש”ח ועד היום הזה לא ראיתי או שמעתי ממנו, שתבינו שהייתי כל כך נואש ולא מחובר שהייתי נותן הכל בשביל לסיים את הסאגה הזאת שהשפיעה לי על החיים בצורה שקטה אמנם, כי לא סיפרתי לאף אחד אבל ההר געש עומד להתפרץ, דבר שלא יכולתי אפילו לחשוב עליו.

כשבוע לאחר שהבחור הנחמד שרצה לעזור לי נעלם הגיע היום המדובר שהוא אכן היום הכי שפל והכי עוצמתי שחוויתי בחיי.

יום ראשון, אני נלחם במטבח להוציא את כל המנות, לפתע עומדים לי בפס 17 אנשים- לא פחות ולא יותר (המנהלת חשבה שהגיע עוד פיק של אנשים ואני מאחור רואה את הקבוצה הנחמדה הזאת מולי וישר מבין).

דקה לאחר העיכול המהיר אני יוצא אליהם ואומר להם חברים יש  לי קצת לחץ אני כבר יוצא אליכם ובאותה נשימה אומר להם תהיו רגועים אני אשלם לכם כל מה שצריך (באותה שניה הרגשתי את כל הגוף שלי מכווץ וממשיך להקפיץ מנות כאילו לא קרה כלום).

יצאתי אליהם ומיד הובלתי אותם לאיזה חדר מדרגות שהיה ליד העסק (שתבינו זאת הייתה הליכה של 50 מטר) שאנשים לא יבחינו בבעיה וכל הדרך לחדר מדרגות אני הולך שפוף ומבויש, הרגשה שלא הכרתי עד אותו רגע ורק ברגע הזה נפלה בי ההכרה על כל מה שעשיתי והאמת שגם מין הקלה קטנה שאני כבר פוגש את בעלי החוב ולא צריך להמשיך בדמיונות על כל בנאדם שבא לגבות אותי.

תוך כדי שאני יושב איתם על החשבון כשעה וחצי  אני לא באמת עדיין מעכל את גודל הבעיה ומדבר איתם כאילו הפסדתי 1000 ש”ח.

תוך כדי שיחה באמת חברותית ונעימה פתאום אחד הבחורים אומר לי הבנתי שאתה בחור טוב לא מעניין אותי אנחנו יוצאים מפה היום עם 200,000 ש”ח.
התחלתי להתווכח איתו שאין אפשרות כזו ובסוף סגרתי איתם שיתנו לי 4-5 שעות לראות מה אני יכול לארגן להם להיום בלילה.

הם הלכו וקבעתי איתם בשעה 21:00 בערב לראות מה אני יכול לארגן.

פניתי לכל בנאדם אפשרי והכי גרוע לשוק האפור (לא מומלץ) והפלא ופלא אני, הבחור שעוזר לכולם אין מי שיעזור לו, אשכרה כולם נמלטו כמו מספינה שטבעה.

שעתיים עברו והגוף שלי והראש שלי לא מצליחים לתפקד, נסעתי לחנות של השותף שלי, יושב אתו חצי שעה מתחת לחנות והוא רק תופר לי את הראש, תגיד להם שאין לך הם ישחררו ממך, נותן לי כל מיני עצות באמת בשביל לעזור לי ואני לא מצליח לשתף אתו פעולה, אני מכונס בתוך עצמי ולא בדיוק יודע מה אני רוצה לעשות אבל נעול במחשבה שאין סיכוי שאני לא נותן את הכסף, שסוף כל סוף אחרי חצי שנה של ייסורים אני רוצה לסיים את הסיפור הזה ולהמשיל הלאה.

סיכמתי אתו בסוף שאני חייב לשתף את אשתי ופה התחילה המערבולת הרצינית יותר שמלאה בסיפורים שאני מספר לעצמי עם כל מיני תגובות של אשתי ואני פשוט משותק גם ריגשית וגם גופנית, תחושות שבאמת אבל באמת אני לא מכיר כי הייתי כל הזמן כל יכול, השותף שלי שהבחין במצבי פשוט הלך בעצמו וסיפר לאשתי בלי ידיעתי, לקח לי יום אחד לאזור אומץ ולפתוח בפניה שמרוב התסכול הלכתי הביתה לספר את הסיפור של החיים שלי ופשוט כשהגעתי הביתה בצהריים נרדמתי עד הערב.

אשתי העירה אותי ופשוט “הקלה” עליי מעט ושאלה אותי אם יש משהו שאני צריך לספר לה ונפלו פניי, הורדתי את המבט לרצפה תוך רצון עז לטמון את כל כולי בתוך ערמת חול ענקית ותוך כדי שאני נפתח בפניה אני מתחיל להריץ את כל החודשים שעברתי והכל מתערבל בתוכי, עצב, תסכול, אכזבה והכי גרוע בגידה באמון מול האישה שאמורה לדעת עליי הכול.

אשתי החליטה להסיר מעליי את המועקה וסגרה את החוב מול האנשים הלא נעימים האלה והדבר הכי חשוב, היא לחצה עליי ללכת לטפל בעצמי כי נורת האזהרה הזאת כבר הייתה פרוז’קטור ממנו אפשר או ללמוד ולגדול או ליפול ולצלול. והנה אני פה מולכם במרכז גמילה שבטיא.

אוהב אוהב אוהב