החופש מהתמכרות פעילה, יש משהו עמוק בהבטחה הזו.
זה לא חופש מכאב, לא חופש מהתמודדות, וזה לא חופש מהחיים עצמם. זה החופש להיות נוכח בחיים האמיתיים שלי, גם כשהם קשים ואולי פחות נעימים
אני מבין שבעיית ההתמכרות לא הייתה באמת בעיה של שימוש בסמים. היא הייתה בעיה שבאה לידי ביטוי בשימוש בסמים כבריחה מהתמודדות בריחה מהנוכחות בכאן ועכשיו של החיים שלי עם כל מה שהם מביאים איתם . על הצורך להיות במקום אחר, להיות מישהו אחר, להרגיש משהו אחר. הרגע של הנוכחות היה בלתי נסבל לעיתים, כל שנייה של קיום הייתה צריכה לעבור דרך המסך הזה של דברים, מחשבות ורגשות שמרחיקים אותי מעצמי. חייתי בגלות מהעצמי האמיתי שלי, נווד בתוך הקיום של עצמי
עכשיו אני כבר יכול הרבה יותר להיות נוכח בחיים שלי, להיות נוכח באמת ברגעים של ההווה בכאן והעכשיו. זה לא קורה ברגע אחד אבל ככל שאני מתרגל את זה יותר ומזכיר לעצמי שהחיים האמיתיים תמיד קורים כאן ועכשיו כך אני מצליח יותר באמת ליישם את זה.
זה לא אומר שהחיים פתאום הפכו לפשוטים או נעימים תמיד. אבל זה אומר שאני יכול, יותר ויותר, להכיל אותם כמו שהם . יש בזה תחושה של חופש. החופש להיות נוכח גם ברגעים של עצב, של כאב, של אי ודאות. זה כמו לגלות שיש לי רגליים שאני יכול לעמוד עליהן, אחרי שנים שחשבתי שאני חייב או לרחף באוויר או ליפול. הקרקע הזאת, המציאות הזאת שאני יכול לעמוד עליה , זו המתנה שקיבלתי בהחלמה. הנוכחות הזאת היא המתנה הכי יקרה שיכולתי לקבל, כי היא נותנת לי לחיות את החיים שלי באמת.
