הגעתי לכאן מסטולה לגמרי מהרבה קנאביס עם הרכב, המזוודה וללא ליווי. בשיחה הראשונה עם שירה לא שאלתי יותר מידי שאלות, לא רציתי לקבל תשובות, פחדתי שאתחרט, שאפחד. היום היה יום חמישי בשעת צהרים, כולם היו בחוץ ונפרדו מהנוסעים לשבת, היה שם גם מיקי, שחשבתי שהוא אחד מהמטופלים. הם עזרו לי להחנות את הרכב ולהיכנס בלי רגע למחשבה. בפנים פגשתי את שירה, וכשביקשתי לצאת להביא את המזוודה ו”לגנוב” רגע ג’ויינט אחרון, היא צחקה ואמרה “זהו, ברגע שנכנסת את פה ואין יותר ג’ויינטים”. אפשר לומר שזה היה רגע מכריע וגורלי, אך גם קשה ומתסכל. “רק עוד שנייה, כמה שכטות” ביקשתי, והיא אמרה “אבוד לך, את פה”.

לקח לי כל הסופ”ש להתאפס על עצמי, אינני זוכרת דבר מאותו הסופ”ש. למזלי ולשמחתי ביום ראשון הגיע יוסי, ולרגע הרגשתי “ותיקה” לראות מישהו שנראה כמוני לפני יומיים.

קשיים נפשיים לאורך שנים, הובילו לתובנות. הגילוי שהקנאביס נותן מסך עשן וערפל לכל הבעיות הפנימיות, לסכסוכי הנפש והצרות, הביא אותי לעשן יותר ויותר. הקנאביס גרם לי לחוסר אכפתיות ואדישות, שאפילו נקיפות המצפון הופכות לקלות יותר. הרצון והיכולת להפסיק להשתמש שאפו לאפס, וכשהייתה תחושה של נקיפת מצפון קלה, הכי קל היה להדליק עוד ג’ויינט.

אז נכון שמבחינת התנסות בחומרים משני תודעה, למזלי, אני צנועה וההתמכרות שלי התמקדה אך ורק בקנאביס, אך בהסתרות שמאחורי העשן, אני אלופה.

לא הצלחתי לנהל את חיי לחלוטין. הם נוהלו בידי הקנאביס שעישנתי, ובגללן הסביבה והמשפחה פשוט התרחקו ממני ואני מהם. לא הצלחתי לנהל אפילו את הדברים הפשוטים בחיי, שלא לדבר על מערכות יחסים. וכך התרחקתי יותר ויותר מהסביבה ומהמשפחה.

תהליך גמילה במרכז גמילה שבטיא

למדתי במרכז גמילה שבטיא מעט על אסרטיביות, על ציניות, על קבלת עצמי, וההבנה הכואבת שכדי לקבל את עצמי ואת הביטחון לומר דברים טובים על עצמי, אפילו לעצמי, יש לי עוד הרבה ללמוד. למדתי לאתר את הטריגרים לאותה כמיהה לסטלה, למדתי הלשנה עצמית, איך להתרחק ממצבים, אנשים ומקומות מסוכנים. בנוסף, למדתי לבטוח בכח חזק ממני ובעצמי. למדתי שיש עוד הרבה מה ללמוד ועל מה לעבוד.

אני יוצאת הביתה היום, לפצועים שהשארתי, לכעסים עליי שהזנחתי. זו תהיה דרך ארוכה, מאתגרת ולא פשוטה להסביר לקרובים אליי, בעיקר לבנותיי, שאני חוזרת ממקום שונה בלב, ממקום של לקיחת אחריות ורצון לתקן.

אני מרגישה שעם התמיכה של הסביבה והרצון שלי לשנות ולהשתנות, אוכל לבוא לפה בעוד שנה נקיה משימוש ולהעביר מסר חיובי.

ועכשיו שלב התודות לצוות המרכז גמילה

אני רוצה להודות לכל אחד ואחת בבית הזה שבדרכו המיוחדת עזר לי.

תודה לשירה וליאור שידעו להיות ההורים התומכים, להציב גבולות כשצריך, ולראות אותי ואת הילדה שבי שזועקת לעזרה וחיבוק.

תודה לקארין, שגם ברגעים הקשים, והיו כאלה, נמצאה שם בשבילי לחיבוק, תמיכה וטלפון.

תודה לד”ר איגור ואיריס, על הטיפול התרופתי.

תודה להגר, על הבישולים והדמיונות המודרכים, על ההקשבה לניג’וסים שלי בזמן הבישול ועל תחושת הרוגע והשלווה שהשרת.

תודה לשרון המטפלת, שנפגשנו בשבילי הבית, תמיד עם חיוך ומילה טובה.

תודה לשובל המקסים שהצלחת לגעת בציפור הנפש שלי, שתמיד עזרת לי להיפתח בעזרת ההקשבה, הקבלה וההכלה שלך.

תודה על הישיבות הפרטניות בבוקר שבהן קראנו יחד פרק “רק להיום”.

תודה למיקי הבדרן, על כל הרגעים המצחיקים שבהם קרעת אותי מצחוק, תודה על ההקשבה האינסופית והעשייה למעני, ועל כל הפעמים שהגעתי לבקשת עזרה ואתה תמיד פעלת למעני.

תודה לארתור, בעל ניסיון החיים הבלתי נגמר, תמיד ידעת להגיד את המילה הנכונה ברגע הנכון, תמיד השרת תחושת ביטחון, ידעת להצחיק אבל גם להיות רציני כשצריך.

וכמובן תודה לכל חברי הקבוצה שלי.