ניר מתאר מה שאנחנו קוראים לו במרכז גמילה שבטיא יום שחור בשימוש. זהו יום ששינה משהו, יום שבעקבותיו מתחילים לצעוד לעבר טיפול בהתמכרות.

קוראים לי ניר ואני מכור, רק להיום נקי 46 ימים.

2 בלילה, אני יוצא מדירת הימורים בחולון, הפסדתי כרגע 6000 שקלים בפוקר. לא אכפת לי, הייתי כבר מופסד בערך 30,000 שקל 6 למטה זה כמו רווח בסיטואציה הזו. מתיישב על האופנוע, נכנס לווטסאפ, רואה הודעה משלי “אתה בבית? היא שואלת. עונה לה שאני בדרך והיא שואלת אם לבוא, אומר לה “בטח 20 דקות בבית” נוסע 200 קמ”ש כל הדרך, מגיע תוך רבע שעה. עולה הביתה, מתחיל להשתמש ב – 3 סוגי סמים שונים. נשמעת דפיקה בדלת, שלי הגיעה. היא גם מתחילה להשתמש באותם סוגי סמים. יוצאים קצת למרפסת לעשן סיגריה כמה דקות אחרי זה אנחנו כבר במיטה. נרדם לקראת שש בבוקר אחרי שלקחתי כמה כדורי שינה.

אני אמור לקום ב – 8, יש לי כמה פגישות. מתעורר בערך ב – 11. אני לבד, שלי כבר הלכה. כל הווטסאפ שלי מלא בהודעות, אני מתעלם וניגש לצלחת מתחיל להשתמש. נזכר שיום שני והילדים איתי. אני מתבאס מזה, עובר על הטלפון, רואה את ההודעה מרינת. כתבה לי שהיא ביום חופש ואם בא לי לעשות משהו. אומר לה שאני בבית ושתבוא אם בא לה. “תוך שעה אני אצלך” היא אומרת אומר לה “סבבה יש לי זמן עד 4, ואז אני צריך לאסוף את הילדים” שוב מכניס את עצמי למעגל שימוש ב -3 סוגי סמים שונים. האף שלי מטפטף נוזל ומלא בדם. רינת מגיעה ואנחנו נכנסים למיטה די מהר. אחרי כמה זמן מסתכל בשעון, רואה שקצת 4. אני כל כך מסטול שקשה לי אפילו ללכת בגלל השימוש.

משתמש שוב ויוצא החוצה. אוסף את הילדים, אני שמח מאוד לראות אותם אבל מתבאס שאני צריך להיות איתם. חוזרים הביתה ופשוט אין לי כוח לכלום. אני נשכב במיטה, כואב לי האף, כואבות לי השיניים, הילד שלי בא אליי ומבקש שנרד לגינה, אני עונה לו שעוד מעט. אחרי חצי שעה בערך אני אוסף את עצמי, מחזק קצת ולוקח איתי בקבוקון. יורדים לגינה, אני מתיישב על ספסל, ואין לי כוח לכלום. הילדה שלי רוצה שאנדנד אותה . אני מתעלם בהתחלה ואז אני אומר לה ש”אולי אחר כך”. מסתכל שאף אחד לא רואה, מוציא את הבקבוקון מהכיס, מחזק שוב.

אחרי חצי שעה בגינה, שבה אני דווקא כן מצליח לשחק איתם קצת, אני נשבר ואומר להם שעולים הביתה. הם מתנגדים, אני מתעצבן ופשוט מרים אותם והולך איתם הביתה, שהילד הגדול אחרינו. זמן מקלחות, שאלוהים יעזור לי, אין לי כוח לכלום. האף שלי כואב, ממשיך לטפטף. הילדים מסרבים להתקלח, אני מוותר להם ומקלח רק את הקטן. בינתיים מגיעה הפיצה, אני שם את המגש על שולחן וחוזר אל המיטה. כואב לי הראש, כואב לי האף ואין לי כוח לזוז. דינה הגננת כותבת לי הודעה, אני אומר לה שהילדים אצלי ואין מצב.

היא מנסה לשכנע אותי ואומר לה ש”אעדכן אחר כך”. השעה 8, אני מחליט לנסות להשכיב את הקטן לישון. הוא רוצה טאבלט ואני נותן לו, והולך להשתמש שוב ואז הקטן מתחיל לבכות, הוא כל הזמן יוצא בטעות מהסרטונים וזה מתסכל אותו. העצבים שלי רופפים לגמרי, ובאיזשהו שלב אני לוקח את הטאבלט וזורק אותו על הקיר. זה רק מגביר את הבכי שלו כמובן, ואני מתפוצץ. זורק אותו על המיטה וצורח עליו שיסתום כבר ושילך לישון. אני יוצא ושונא את עצמי הוא רק בין שנתיים וחצי, מה אני רוצה. אין לי כוחות. אני לא מסוגל יותר, אני מנסה להשתמש שוב אבל האף שלי סתום לגמרי. תוקע בקבוק אוטריווין באף ומרוקן חצי ממנו. נפתח לי נתיב אוויר לכמה רגעים.

אני ממהר ומשתמש שוב מקבל החלטה וכותב לאמא שלהם שתבוא לקחת אותם, אומר לה שאני לא מרגיש טוב. זה נכון, אבל אני כבר יודע שאני אזמין את הגננת לבוא. אמא שלהם כמובן מכירה אותי טוב, ושואלת אותי אם אני עושה את זה כדי להביא בחורה. אני כמובן משקר ומכחיש. משתמש ב – 3 סוגי סמים שונים ומחכה. היא מסמסת לי שהיא למטה, אנחנו יורדים, היא מסתכלת עלי ואומר “תראה מה נהיה ממך”. אני מתעלם ממנה, נפרד מהילדים ועולה הביתה. אני באפיסת כוחות, משתמש שוב ויוצא למרפסת. מדליק סיגריה ותוהה מה נהיה ממני באמת, ועד מתי כל זה יתמשך. יומיים אחרי זה אני כותב לשירה משבטיא בהודעה.

תודה שהקשבתם.