הילדות
לאבי היו אלה הנישואים השניים ואני נולדתי כאשר מאבק הגירושין המכוער עוד נותן אותותיו בבית. שני אחיי הגדולים היו נוכחים בחיי מתחילתם. אבא היה רופא בהשכלתו, בוגר אוניברסיטה יוקרתית בארה"ב, גאון, אקסצנטרי, חמום מוח, ואוהב אדם, אמא הייתה אחות.
בגיל 3 חודשים חליתי בחצבת, הרופאים סירבו להאמין, ועברתי מספר אירועי דום לב עד שהתאוששתי. בגיל שנה ו-3 חודשים הייתה לי חסימה במעיים בעקבותיה צנחתי למשקל הפחות מ-3 קילו וגם את זה ניצחתי- ככה התחיל הריקוד שלי בין החיים למוות.
בגיל 4, לאחר מעבר של מספר דירות, התמקמנו סופית בעיר בצפון ושם גדלתי. הייתי הילד השלישי של אבא והבכור לאמי. ילד סנדביץ'. בית גברי ומאצ'ואיסטי מאוד, עם אבא דומיננטי שהיה גדול מהחיים. המאבק על תשומת הלב וחלוקת הקשב היה תמידי ואני נפלתי בין הכיסאות- אחיי הגדולים שזכו לתשומת ליבו של אבי והקטנים שזכו לקבל מאמי.
פגיעות מוקדמות
עליתי לכיתה א'. לאחר תקופה קצרה שכן שהיה גם תלמיד בכיתה ו' בבית הספר החל לפגוע בי. לא כל כך הבנתי מה הוא עושה, אבל הפחד שהוא השריש בי בזמן שהיה עוקב אחרי בבית הספר- הבנתי כי עדיף לי לחכות מיד אחרי בית הספר ליד הבניין שלו. הוא היה עושה מה שעושה ואז הייתי פשוט בורח לשחק כדורגל. עד היום לא ברור לי למה לא שיתפתי אף אחד. עם הזמן וחוסר היכולת שלי לתקשר ולווסת את רגשותיי הפכתי לילד כועס ואלים.
האלימות
אלימות הפכה הפתרון לכל מקרה ובכל עת בה חשתי תסכול- מורים, חברים ותלמידים כולם חטפו. בבית ובעיקר מאבא, ניתנה הרשות ואף הלגיטימציה לפעול כך. בית הספר לא ידע כיצד להתמודד עם ילד כמוני. עד כיתה ה' עברתי 4 כיתות ו-2 בתי ספר. בכיתה ה' עברתי לבית ספר חדש ושם גיליתי שאני כבר לא הילד הכי חזק. חבורה מגובשת של בנים גרמה לי להרגיש את תחושת השונות, חוסר השייכות ובעיות של דימוי עצמי נמוך ומשקל עלו. תוך כך, נפלתי קורבן למעשי אלימות ובריונות יומיומיים אשר כללו השפלות, נידוי, חרם, אלימות פיזית ומילולית והכל תחת עיניהן הרואות של המורות שלא נקפו אצבע. את הזמן המועט הטוב שהיה לי ביליתי בחברתן של מספר בנות מהכיתה
מילד שובב וחברותי הפכתי לילד מופנם ומכונס, ממשחקי כדורגל יומיים עברתי לשחייה וקריאת ספרים אובססיבית. הספרים היו להתמכרותי הראשונה. בהם מצאתי את המרגוע, השקט והבריחה מחיי. שוב פעם חוויתי פגיעות מתמשכות ולא סיפרתי לאיש ואיש לא ראה אותי.
שכול ואובדן
בזמן זה, אחי הגדול נמצא במהלך שירותו הצבאי הסוער שלו מהלכו איבד מספר חברים ומפקדים, והוריי היו שקועים בניסיון לעזור לו ולהורים השכולים.
במשפחה שלי החייל הוא המלך של הבית. מקבל את כל היחס, את האוכל האהוב, האוטו בסופך- הוא השמש והוא הירח והכל סובב סביבו. הדבר בא במיוחד לידי ביטוי אצל אחי הגדול אשר לאחר מכן הפך לקצין ביחידה סודית שזכה במספר עיטורים. ההשוואות אליו מצד אבי לא הפסיקו לרדוף אותי.
האלימות חוזרת לחיי
בתום כיתה ח' עברנו לעיר אחרת ואני שוב עברתי בית ספר- הפעם לתיכון מקיף .
במהלך הקיץ החלטתי ביני לבין עצמי כי לא משנה מה המחיר- שוב לא אפול קורבן לפגיעה. כך החלה תקופה ארוכה של 4 שנים במהלכה האלימות חזרה להיות דרך הביטוי לכעס מצידי. עם הזמן והיא הפכה קיצונית יותר ויותר. אירועים חוזרים של מכות, דקירות, חקירות במשטרה ועוד.
פנה/י אלינו לייעוץ דיסקרטי ואישי נשמח לענות על כל שאלה!
הבית הפך למקום חסר גבולות בו אפשרו לי לעשות ככול העולה על רוחי בלי השלכות בלי תוצאות ובלי שיראו אותי. בפועל הפסקתי ללכת לבית הספר מכיתה יא וכל מרצי היה נתון בניסיון להתקבל ליחידת עילית.
ספורט
המפלט שלי היה הים והכדורגל. מגיל צעיר אהבתי כדורגל ובגיל 7 הלכתי למשחקי הראשון עם דודי ( הפועל נגד בית"ר תל אביב ).
בגיל ההתבגרות התחביב הפך לאובססיה והתמכרות אמיתית וחסרת גבולות- כל משחק, כל שחקן, בכל מדינה קבוצה מעודפת, כתבות, מגזינים, חולצות מכל העולם. האובססיה גברה ועברה לכל ענפי הספורט- כדורסל, בייסבול, פוטבול, אולימפיאדה ועוד. עד היום אני קם בחרדה לבדוק תוצאות באמצע הלילה.
מעל לכל נצצו 2 אדומות אשר הרכיבו את פס קול חיי וליוו אותי לכל אשר אלך- הפועל תל אביב וליברפול.
השירות הצבאי
התגייסתי לצנחנים- החטיבה האדומה אלא מה?- לאחר שלא הצלחתי להתקבל ליחידה. הצבא, הגדוד ומעל לכל הפלוגה הפכו לבית שלי. שם הרגשתי לראשונה בחיי שייך, לא שונה, שווה, הכול היה לי ברור, האלימות נותבה למקום הנדרש ומצאתי המון הגיון ושלווה. תקופה מפרכת עד אין קץ, מסעות, תרגילים, שמירות, תעסוקה מבצעית את הכל אהבתי, אך מעל הכל זכיתי לחברי אמת שראו אותי וקיבלו אותי ללא שיפוטיות.
במהלך השירות שלי פרצה האינתיפאדה ה-2. מבצע רדף מבצע, קלקיליה, שכם, חברון, ג'נין, רמאללה ועוד. במהלך השנתיים הללו חוויתי חוויות אשר ילוו ומלוות אותי עד היום: הכדור שפגע באבזם החגורה ולא חדר, הפגז שנפל מטר ממני ולא התפוצץ בדרך נס והמארב בו נתקלתי במחבל במרחק מטר ממני והנגב שלי לא ירה. נאלצתי להרוג אותו באמצעות קת הנשק שלי. לצד זה חרוטים בי המקריים בהם פגעתי בחפים מפשע רק כי איתרע מזלם שפגשו בי- ילד עם נשק שלא יודע את ההבדל בין טוב לרע.
ההיכרות עם הסמים
השתחררתי- עד אז לא השתמשתי בסמים- אך עם השחרור התחלתי. תחילה בגראס ואקסטות
שבועיים לאחר השחרור נסעתי לניו יורק- האמת היא שברחתי- מהמדינה, מהבית, מהחברים שנפצעו ונהרגו ומהזיכרונות- רציתי להשאיר מאחורי את הסיוט הזה.
שבועיים לאחר הגעתי לניו יורק הגיעה ההתנסות הראשונה שלי בקוקאין. והחיבור היה משמיים.
מהנער והבחור המגושם, הביישן, חסר הבטחון, שלא מסוגל לדבר עם איש, הפכתי לאיש של מילים, שופע בטחון. הכרתי חברות ישראלים שהיו מקושרים לחיי הלילה ובמשך 3 שנים חייתי את החלום- סמים, אלכוהול, מועדונים כסף קל- אמריקה.
בתקופה בניו ירוק השתמשתי באופן קבוע. בהתחלה פעם בשבוע, אח"כ פעמיים ואז כמעט כל יום.
המחיר היה זול וגרם הפך ל-2 שהפכו ל-3 בסופ"ש ויותר.
אבי נפטר בפתאומיות יחסית ואחי ואני טסנו ללוייה ונותרנו לשבעה שהפכה לשבוע של סמים ואלכוהול. אבי השתמש בקנאביס בשנותיו האחרונות והסמים היו חלק אינטגרלי מהבית שלנו.
זוגיות
בתוך השבעה נוצר הקשר עם נועה אותה הכרתי בשנותינו בתיכון. לאחר מספר חודשים בניו יורק החלטתי לשוב לארץ. נועה, אמא ואחיי הקטנים- שמתי את החלום בצד.
נועה ואני החלנו לצאת ומהר מאוד הקשר הפך לאובססיבי, תלותי ומרצה מצידי.
כל תחושות חוסר השייכות, הדימוי העצמי הנמוך עד לא קיים והריצוי עלו- לא האמנתי כי לילך באמת אוהבת אותי. על זה יש להוסיף את ההבדלים הכלכליים-היא בת לעשירי סביון- ואני? פרחח מיהוד.
אט אט התחלתי לאבד את עצמי בקשר וויתרתי הכל למענה. חברים, הפועל, תחביבים, משפחה- הכל היה משני לרצונה.
מלחמת לבנון
כשבועיים לאחר פרוץ מלחמת לבנון ה-2 הוקפץ הגדוד שלי בלילה שאני ונועה עברנו לדירתנו הראשונה.
בלי היסוס התייצבתי בנקודת הכינוס. מסביב יהום הסהר. בלאגן גדול ולאחר 3 ימי אימון טרופים עלינו ללבנון. נשיקה וחיבוק על הגדר מקצינת הקישור – והופ אנחנו בתוך לבנון.
בראשי כבר נפרדתי מלילך- חשבתי כי הפעם המזל לא יעמוד לצידי.
יום לאחר הכניסה שלנו התבקשנו כמה לוחמים לשוב לארץ לעזור למפקדה. הגענו לכפר גלעדי מסביב מכוניות שרופות, מצלמות טלוויזיה, חיילים מוכי הלם. הגענו לחדר הקיבוץ שם פגשנו את קצינת הקישור כשהיא מכוסה בדם ופיח. בפנים שכבו 11 מאחינו לוחמי הגדוד. בשעות הקרובות עברנו שם שם בדממה ובחרדת קודש עזרנו בזיהוי החללים.
בלילה שבתי לשטח הלחימה- הושבעתי לא לגלות לאיש את אשר ראיתי. כמו תמיד עטיתי את מסכת הליצן ושיקרתי לכולם במצח נחושה.
חזרה מהמלחמה
בתום המלחמה שבתי הביתה. לא ביקשתי עזרה ואיש לא הציע. אלכוהול וסמים- סמים ואלכוהול והפכו לשני המטפלים שלי.
הם עזרו לי להדחיק ולהדחיק, הכל ועמוק. בכל השנים הללו חיפשתי לתחליף לקוקאין- היו כמוהו אך לא כמותו.
במהלך השנים הקשר ביני ובין נועה ידע עליות ומורדות ואני ידעתי עמוק בתוכי שאני מאבד את עצמי אבל לא העזתי לעזוב.
בשנת 2009 התחתנו בשנת 2010 זכתה הפועל בדאבל ובשנת 2011 נולדה ביתנו הבכורה גלית. בשלב זה אני כבר בהדחקה מלאה לא מסוגל להרגיש כלום- טוב או רע. אני מנותק רגשית.
בשנת 2014 נולדה בתנו השנייה-מיכל. כלפי חוץ חיי היו מושלמים – נשוי לבת עשירים, חי חיי פאר, מכוניות, כסף, חו"ל מספר פעמים בשנה- אבל מבפנים הייתי חלול. למשך תקופה מצאתי את המזור בריצות ארוכות שהפכו גם הם לאובססיה. 5 חצאי מרתון בשנתיים וריצה בכל מצב ומזג אוויר.
הPTSD- מרים ראש
בשנת 2017 התאבד חברי שנפצע קשה בחומת מגן. התאבדותו יחד עם מספר אירועים נוספים החיו את הטראומות, לילות שלמים ללא שינה, סיוטים, פרצופים, תמונות,, הולך לישון עם חיילים מתים בלב.
אז השימוש חזר לאהבה הראשונה. הקוקאין חזר לחיי והיה לי נגיש יותר מתמיד. לעיתים בחינם אף. השימוש גבר ופעם בשבוע הפך לשתיים ואז ליום יום.
במקביל אני מנהל משרד עצמאי כעו"ד, מרוויח טוב ואבא מושלם לכאורה לבנותיי.
בשנתיים הבאות טסתי לחו"ל באמתלות שונות ומשונות לבד או בחברה מצומצמת של גברים: מיקונוס, רומא, ברלין, לונדון, ליסבון, מדריד, זאגרב, בלגרד. המטרה היא סמים והנוף רק שונה בכל עיר היה לי סוחר שחיכה לי מבעוד מועד מחלק מהנסיעות איני זוכר דבר זולת השימוש.
ההתמכרות הלכה ומחקה אותי- את האישיויות שלי, האבהות, את לילך, העבודה – הכל התגמד נוכח השימוש. רק שני דברים נותרו בחיי טהורים משימוש: המילואים והפועל. המשכתי לעשות מילואים עד גיל 41 ועד היום הפלוגה הינה הבית השני שלי.
ההתמכרות על השולחן
בשנת 2019 נולדה בתנו השלישית, נירית. ובשנת 2020 לאחר אינסוף משברים, היעלמויות, כספים שבאו ויצאו ללא הסבר – נועה החליטה כי עלי לחשוף בפניה את מקור הבעיה.
לאחר שנים שחיינו כזרים מוחלטים ושותפים לעסק שנקרא משפחה בעזרת המטפלת שלי חשפנו בפניה את ההתמכרות והשלכותיה. תחת מסכת של איומים והשפלות נכנסתי לטיפול הראשון כאשר בכנות איני מוכן עוד להיפרד מהסם.
לאחר 3 חודשי טיפול חזרתי הביתה לא לפני שאולצתי לחתום על הסכמים אשר נישלו אותי מזכויות כלכליות- נועה לא ראתה בי שותף אמיתי- ולאחר מספר מעידות בקשה שאצא מהבית.
במהלך השנתיים הבאות ההתמכרות הלכה והחמירה. כל ניסיונותיהם של אחיי והאיומים לא עזרו.
עברתי לדירה משלי אשר הפכה למסתור שלי מהעולם. השימוש היה יומי והפך קיצוני.
לאחר 2 אשפוזים במחלקה פסיכיאטרית הסכמתי להיכנס לקהילה טיפולית. שם חזרו תחושת חוסר השייכות, השונות ובמצב הישרדותי בלבד שרדתי בטיפול יותר מחצי שנה.
חזרתי להשתמש שבוע לאחר תום הטיפול.
התקופה היא מיד לאחר ה-7/10 ואני הפכתי לאובססיבי למחאות נגד הממשלה וכמו כל דבר אני קיצוני עד הסוף – ימים ולילות, מאבקים, משטרה, מעצרים ועוד. מתחתי את החבל עד הקצה.
לפני כשנה וחצי החלטתי על הסבה מקצועית. למדתי הוראה וחשבתי כי מצאתי מזור לכל מכאוביי. החלתי ללמד בתיכון חדש בקרית אונו וזה החזיק 4 חודשים עד לשימוש נוסף.
בחודש מרץ 2025 הוכרתי כנכה צה"ל – מצד אחד שמח על ההכרה המגיעה לי מצד שני זכיתי בסכומי כסף לא מבוטלים אשר הופנו ישירות לשימוש מסיבי עד שאיבדתי את עבודתי.
לקחו עוד חודשיים עד שנכנסתי לפה, למרכז גמילה שבטיא.
אני חוגג 45 עוד מספר ימים ורק עכשיו אני זוכה להכיר מחדש את עצמי
סוף
מנהל רפואי במרכז גמילה שבטיא. פסיכיאטר ונרקולוג מומחה. בעברו עבד עם מכורים במרכז לתחלואה כפולה בב"ש, הקים וניהל את אשפוזית דולפין באשדוד, מנהל מרכז מטרה לטיפול בהתמכרויות בב"ש, מדריך צוותים בגישה המוטיבציונית.
מטפלת במרכז גמילה שבטיא, בעלת תואר ראשון בחינוך ותואר שני בניהול ויישוב סכסוכים. מאמנת ומטפלת בשיטת חמשת הרבדים, מגשרת משפחתית.
מדריך החלמה במרכז גמילה שבטיא. בוגר קורס מדריכים שיקומיים של משרד הבריאות. ניסיון בהדרכת מכורים ותחלואה כפולה.
אחות מוסמכת, בעלת ניסיון רב בתחומים שונים בסיעוד. מלווה את הצוות במרכז הגמילה בכל הקשור להשגחה רפואית וטיפול תרופתי בשיתוף עם רופא המרכז.
תכירו את דולב הראש בן 32, מאמן כושר עם יותר מ־10 שנות ניסיון בעולם האימון והליווי האישי. דולב מלווה מתאמנים בדרכם להשגת מטרות שונות – ירידה במשקל, עליה במשקל, התמודדות נכונה עם אתגרים פיזיים, שיפור כושר גופני וחיזוק הביטחון העצמי.
מטפלת במרכז גמילה שבטיא. פסיכותרפיסטית גוף נפש מבוססת מיינדפולנס. מנחת קבוצות בגישה דינאמית. בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה ופסיכולוגיה ותואר שני בייעוץ ארגוני.
מטפל במרכז גמילה שבטיא בפסיכותרפיה אינטגרטיבי גוף נפש מטעם אוניברסיטת חיפה ומכון אבולעפיה. משלב בחדר הטיפול עולמות תוכן שונים כגון טאי צ'י ותיפוף .
בוגר לימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון. למדתי קורסים המלמדים על עולם ההתמכרויות ושיטות טיפול בשדה המקצועי הזה. תפקדתי בעבר כעובד סוציאלי בתחום בריאות הנפש בבית המטפל בתחלואה כפולה, טראומה מורכבת וטיפול בדפוסי עבריינות.
אימייל: [email protected] בעלים ומנהלת התפעול של מרכז גמילה שבטיא. טלפון: >050-712-4712
רכז ההדרכה במרכז גמילה שבטיא ואחראי תוכנית הליווי של המרכז. בעל ניסיון רב בהדרכה במסגרות ציבוריות ופרטיות.
מנהלת הטיפול של מרכז גמילה שבטיא. פסיכותרפיסטית גופנית ומנחת קבוצות בגישת המיינפולנס, בעלת תואר ראשון בניהול מנחה ומלווה קבוצות התפתחות למאמנים.
מדריכת החלמה במרכז גמילה שבטיא
אם הבית במרכז הגמילה שבטיא
