הסיפור על גמילה מקנאביס

בסיפור זה תקבלו את הפרספקטיבה המלאה על גמילה מקנאביס.

1996, השני לפברואר, יום שישי בבוקר בבית החולים, נולדתי. אימי ואבי, עולים מברית המועצות. אני הילד הראשון שנולד בארץ. לפני מופיע אחי הגדול, ואחרי אחותי הקטנה.

הילדות שלי

הייתי ילד שקט וביישן. אמא שלי מספרת שכבר מגיל קטן חששתי לומר "לא" ובעצם לעמוד על שלי. ביסודי הייתי תלמיד טוב עם אחלה ציונים. אמנם לא הייתי מקובל חברתית אך היו לי את החברים שלי שנהגתי להסתובב איתם. לא התחברתי לרוב הילדים האחרים או לתרבות הישראלית, לא באמת הכרתי את התרבות הזאת.

בגיל 6 אבא שלי התיישב על המיטה בחדר שלי והודיע שהוא עוזב את הבית. שאלתי אותו אם זאת בדיחה – זה מה שעבר לי בראש. לא האמנתי שהוא יעזוב את הבית.

הוא היה רציני בעניין. ההורים שלי התגרשו והוא עבר לגור לבד, לא רחוק מהבית. לאחר תקופה, בלי להודיע לי, הוא עבר לגור עם חברתו מהעבודה. לאחר כמה שנים הם התחתנו ואפילו לחתונה לא הייתי מוזמן.

אני כועס על זה עד היום. קבלתי את ההרגשה שאני לא חלק מהחיים האלו. הוא נשוי לאשתו החדשה כבר מעל עשור. מעולם לא באמת התחברתי למשפחה של אשתו למרות שיצא לי לראות אותם בהמון אירועים חברתיים.

זה יצר נתק ואכזבה אצלי. כל הילדות שלי ההורים שלי היו מפוצצים את עצמם בעבודה. מנגד, אבא שלי היה לוקח אותנו להמון טיולים בארץ ובעולם. היה חשוב לו שנצא ונהיה ביחד.

אני ואחותי גדלנו עם המטפלת שלנו שליוותה אותנו עד כיתה ז' בערך. הרגשתי שהקשר שלי עם ההורים לא חזק במיוחד. לא שיתפנו בפרטים אישיים והם היו עסוקים יותר בפרטים הטכניים שלי בחיים. שעות מצאתי את עצמי מבלה לבד בבית. זה שרט אותי וניוון את החושים החברתיים שלי. בכיתה ו' החבר הכי טוב שלי בזמנו, הוביל עלי חרם חברתי בכיתה.

הרגשתי נבגד. אני זוכר שישבתי ליד שני תלמידים בכיתה, האחד אמר לשני: " הוא לא כזה נורא". הרגשתי זוועה. "אני נורא? אמרתי לעצמי – איך הם יכולים להגיד דבר כזה". בפעם אחרת כשיחקנו כולנו במחשב עשו עליי לינץ' כל שאר המשתתפים, מה שגרם לי לבכות.

זה שבר לי את הלב. לא הבנתי למה מגיעה לי כל התוקפנות הזאת כלפיי. בכיתה ז' ניסיתי לפתוח דף חדש בו אני עומד על שלי. חגגתי בר מצווה והזמנתי אנשים אך לא הופיע אף אחד. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. רציתי למות באותו רגע. הרגשתי בושה ואכזבה עצומים.

למזלי באיחור הופיעו כמה חברים מהכיתה מה שעזר לשיפור מצב הרוח שלי והצלחנו להוציא את המיטב מהאירוע. אני מאמין שהאירוע הזה פגע מאד בהערכה העצמית שלי ובאופן שאני תופס את עצמי. הרגשה שלאנשים לא באמת אכפת ממני.

תקופת ההתבגרות וההבנה

כמה שנים לתוך גיל 18, לאחר התיכון, חבר בשם סתיו הביא קנאביס פעם ראשונה אלי הביתה. עישנו אותם אך לא הרגשתי דבר. רק בפעם השלישית כאשר הייתי אצל חברה שלי בבית, היא לימדה אותי לעשן נכון והקנאביס עלה לראש. הרגשתי מדהים.

פתאום, חוש הראייה שלי התחדד, ראיתי את הממיר של 'יס' באייץ'-די. פרץ מחשבות מהתת מודע מילא לי את התודעה בהמון מחשבות פילוסופיות. שרתי בקולי קולות ונהניתי מאד מהמוזיקה. אני זוכר שהתלהבתי כל-כך מההרגשה של הקנאביס.

חוויתי את המציאות באופן מענג ובעל צבעים חדשים שריתקו אותי. במשך שבוע אם לא יותר, לא יכולתי להפסיק לחשוב ולדבר על החוויה המדהימה שחוויתי. מישיבות של פעם בשבוע מצאתי את עצמי עם הזמן מעשן יותר ויותר.

אני זוכר משהו שבחור שעישנתי אתו אמר לי: " אני מרגיש שאם לא יהיה לי את הקנאביס אני אשכרה אהיה עצוב". אני הבנתי שזאת נורה אדומה אך לא בדיוק ידעתי מה לעשות עם המידע.

תקופת השירות הצבאי וההתמכרות לקנאביס

העישון זלג לתקופת הצבא שלי. התגייסתי בנונשלנטיות בלי לדעת לאן אני הולך. נהניתי בטירונות 02 בעיקר מהחברה והטבע של הבסיס. בקורס כבר לא הצלחתי להחזיק את עצמי יותר ויצאתי לנפקדות ולאחר מכן לעריקות. הייתי כחודשיים בבית וריציתי על כך 20 ימים בכלא הצבאי.

סבלתי שם נפשית. הרגשתי שנעשה אי-צדק. הייתי בריכוז עצמי רב. לבסוף יצאתי על נפשי מהצבא אחרי שהתחננתי בפני הקב"נים שישחררו אותי (מה שלא הועיל באמת). אני זוכר את היום האחרון שלי בצבא בו קבלתי את הפטור.

ישבתי על האוטובוס בדרך הביתה וראיתי את כל החיילים במדים והרגשתי שלא באמת השגתי את מה שרציתי. רציתי להרגיש שייך, רציתי להרגיש שאני עושה תפקיד משמעותי, רציתי להרגיש שיש בי צורך. עד היום היציאה מהצבא בנסיבות הללו מתעופפת לי מעל הראש ואוכלת אותי מבפנים.

שלב המודעות וההבנה שאני מכור

הערך העצמי שלי בתור ישראלי ירד, הערך העצמי שלי בתור מיכאל ירד. הינה, הוכחה חיה – עוד משהו שלא הצלחתי לסיים כהלכה, שלא לדבר על בית הספר והתיכון. העישונים המשיכו בכל אותה תקופת צבא ארורה ולבסוף מצאתי את עצמי מעשן יום יום.

בעיקר בערבים, אפילו בשעות היום. לא עשיתי הרבה עם עצמי, לא הצלחתי להחזיק עבודות ולא לקחתי אחריות על עצמי. הייתי שקוע בהמון חוסר מעש. פיזרתי את הכסף שלי על קנאביס כמעט ללא בקרה ונכנסתי למינוס. הייתי עושה כל מני קומבינות על מנת להשיג כסף לסמים. עם מזל מחבר וההתמדה שלי מצאתי את עצמי עובד ב—— במשך כשנה וחצי.

התקופה הכי ארוכה שהצלחתי להחזיק בה עבודה. בנוסף, הייתי עם פסיכולוגית אישית והרגשתי שאני משגשג. הייתי בתקופת ניקיון שהחזיקה 204 ימים! לקראת סוף אותה תקופת ניקיון מצאתי את עצמי חושב יותר ויותר על עישון, נפגשתי עם חברי המעשנים למרות שלא עישנתי ובעצם שמתי את עצמי במצב סיכון. ככה חזרתי לעשן וכשחזרתי עישנתי בצורה הרבה יותר אובססיבית וחסרת בקרה מתמיד. הייתי מעשן קנאביס לפני העבודה ואפילו הברזתי מהעבודה. ככה הגיעו הפיטורים שלי, עקב רשלנות וחוסר אחריות. אפילו לשימוע לא הגעתי מרוב בושה. העבודה הממושכת ב—— והניקון ארוך הטווח שהצלחתי להחזיק בכוחות עצמי נתנו לי המון ביטחון עצמי, הראו לי שאני יכול להתמודד ולשגשג והראו לי שיש בי את יכולות האלו ואת הכוחות.

היו פעמיים במשך השנים האחרונות בהן התחלתי לימודים אך לא הצלחתי להתמיד בהם. שניהם היו קשורות במוזיקה. בשני הלימודים חששתי מלהגיע עקב חרדה חברתית וגם חיפפתי ולא לקחתי ברצינות מלאה את הלימודים. הרגשתי תקוע במקום, כל יום עמוס בחרדה ושנאה עצמית שלי ושל החיים שאליהם הכנסתי את עצמי.

להסתכל פנימה וההבנה שאני צריך גמילה מקנאביס

הרגשתי אבוד לחלוטין, ללא כיוון. ללא למטה וללא למעלה. כמובן שניסיתי להכהות את החושים שלי עם עשן הקנאביס המתוק. אורנה, הפסיכולוגית האישית שלי המליצה לי ללכת למקום שיטפל בי אך אני סירבתי והתעקשתי לנסות בעצמי.

לבסוף, הבנתי שאני לא באמת יכול לבד לעבור תהליך גמילה מקנאביס, שקשה לי מאד ושעלי לבטוח במקום שיוכל לעזור לי להתמודד עם הקשיים שלי בחיים וההתמכרות שלי.

שכנעתי את עצמי ללכת. מאז שאני כאן, במרכז גמילה שבטיא אני מרגיש שעברתי טיפול משמעותי למרות תקופת הזמן היחסית קצרה. אני מרגיש שעשיתי עם עצמי חסד, שהזמן הזה מזה שנים לא נזרק לפח ושאני מייעל את עצמי ומטפל בעצמי ובמחלה שלי לעומק ובאופן יסודי. פתחתי כאן טראומות שאני סוחב מכיתה ה'. דברים שניזונים ממני, שהדחקתי. דברים שאני חושף לראשונה באמת ומתייחס אליהם כראוי.

ראיתי שאנשים לא שונאים אותי למרות מי שאני. השיפוטיות כלפי עצמי וכלפי אחרים פחתה במידה. באתי לכאן עם המון דעות קדומות ושיפוטיות. אני מרוצה מהניקיון שלי. באמת, אני פיכח, המחשבה שלי צלולה ובהירה, יש לי יותר תשומת לב, מודעות ושליטה והבנה של עצמי, הרגשות והמחשבות שלי. אפשר לומר שאני חופשי מהסם אך אני מרגיש שעוד לא נפרדתי ממנו, שיש לי עוד המון על מה לעבוד והמון להבין על עצמי ועל תהליך ההחלמה שלי.

הקנאביס שירת אותי במשך כ-5 שנים. זה מטורף. אני עושה עבודת החלמה של גמילה מקנאביס.

דבר נוסף הוא, שאני רוצה להתחיל ללמוד כאן, בזמן שהותי במרכז הגמילה, ולסיים את הלימודים שלי כמו שצריך. אני רוצה להשתחרר מהתלות הזאת להיות נאהב בעייני אחרים. עלי לאהוב את עצמי באמת.

דעות אחרים לא אמורות להשפיע לרעה על ההחלמה שלי, הגמילה מהסמים והאהבה העצמית שלי. הייתי מבויש מחברה שלי והתפדחתי לצאת איתה החוצה עקב המשקל הרב שלה. פחדתי משיפוטיות של אחרים ובעצם הזנחתי אותה ואותי. היה לי יותר חשוב להיראות טוב בעייני אחרים מאשר בעיניי עצמי.