הבוקר התעוררתי עם תחושה כבדה. אחד מהימים האלה שבהם הכל נראה אפור ותקוע, כאילו יש ענן כהה שמכסה על כל דבר טוב שקיים . היום היה אמור להיות יום חשוב, אבל במקום זה קיבלתי חדשות על עיכובים וכל מני מניעות, ופתאום כל התוכניות שלי התפוררו. ישבתי על המיטה וההרגשה הייתה שהחיים שלי נעצרים, שאני נחסם, כאילו כל מה שעבדתי עליו הולך לאיבוד. בנקודה הזו, אני בדרך כלל נכנס למעגל של מחשבות שליליות שיכול להימשך שעות אם לא ימים.
אבל היום הצלחתי לעשות משהו עוצמתי. מישהו המליץ לי לנסות לדבר עם הכוח העליון שלי על הדברים שאני מודה עליהם כשאני מרגיש מדוכדך! והאמת שזה נשמע לי אז כמו עצה גנרית ופשטנית , אבל ההרגשה הכבדה הזו הבוקר גרמה לי לנסות בכל זאת. ישבתי על הכורסא בנחת , סגרתי את העיניים, ופשוט התחלתי לדבר בשקט. התחלתי עם דברים פשוטים: תודה על הקפה הטוב שיש לי, תודה על זה שיש לי בית חם לישון בו, תודה על החברים שיש לי ….
במהלך השיחה הזו קרה לי משהו עוצמתי , כל דבר שאמרתי גרם לי לחשוב על עוד דבר טוב, ועוד אחד, ועוד אחד. כאילו שהמוח שלי התחיל לעבוד בכיוון חדש. במקום לחפש מה לא עובד בחיים שלי, הוא התחיל לחפש מה כן עובד. זה היה כמו לשנות תחנה ברדיו – ברגע אחד שמעתי רק רעש וקשקושים, וברגע השני פתאום שמעתי מוזיקה יפה שהייתה שם כל הזמן.
זה לקח לי כמה דקות בלבד של שיחה עם הכוח העליון שלי, ולמרות שהמצב במציאות לא השתנה, משהו במצב הרוח שלי השתנה לחלוטין. הענן השחור אולי לא נעלם לחלוטין , אבל הוא הפך להיות קליל יותר
הבנתי שיש משהו בדיבור בקול רם על הדברים הטובים שמשנה את כל הפרספקטיבה. זה לא רק מחשבה שעוברת לי בראש ונעלמת, זה משהו שאני נותן לו קול אמיתי, משהו שאני אומר למישהו , לכוח העליון שלי , לא פחות. הרגשתי שיש לי שותף בשיחה, מישהו שמקשיב באמת לכל מה שאני אומר מישהו שאיכפת לו ממני שאוהב אותי. זה לא אומר שאני מתעלם מהקשיים או מעמיד פנים שהם לא קיימים, אבל זה כן אומר שאני יכול לבחור איפה לשים את הדגש ומה אני רוצה לשמוע ולראות. השיחה הקטנה הזו הפכה להיות כמו משקפיים חדשים שמראים לי את אותו עולם, אבל בצבעים שונים ובפרטים שלא שמתי לב אליהם קודם.
עכשיו אני מנסה להפוך את השיחות האלה עם הכוח העליון שלי להרגל יומי, כמו כלי עוצמתי שאני יכול להוציא בכל רגע ובמיוחד שהחיים מרגישים כבדים מדי.
