יש משהו משתק ברעיון שצריך לתקן הכל. ישנם כל כך הרבה דברים בכל כך הרבה רמות שרק המחשבה על הכל משתקת שלא לדבר על הצורך לתקן.
אבל מה אם זה לא צריך להיות ככה? מה אם אין צורך לחשוב על הכל, המוח שלנו לא נועד לחשוב ולהתמודד עם כמויות כאלה של שינוי בבת אחת. אבל אנחנו יכולים בקלות לראות רק את הדבר הבא, את מה שנמצא ממש לפני, הפגישה הבאה, השיחה הבאה, הדבר הבא שעליך לעשות. לא את כל מה שיבוא אחר כך, לא את התוכנית המושלמת לעשר השנים הקרובות, רק את הדבר שעלי לעשות עכשיו.
זה משהו שילדים יודעים ומבינים אותו באופן טבעי וספונטני, לפני שאנחנו מלמדים אותם לדאוג ולחשוב כל כך הרבה על מה יהיה. יש כאן חכמה ויכולת מופלאה שקצת איבדנו איפה שהוא בדרך
שכשאני מפסיק לחשוב על כל מה שצריך לעשות ומתמקד רק במה שלפניי עכשיו, הכל נהיה לא רק אפשרי אלא גם הגיוני ופשוט. במקום להיבהל ולהתפחד מגודל המשימה, אני פשוט עושה את מה שאני צריך לעשות עכשיו
יש משהו מאוד מרגיע ומשחרר בלוותר על הצורך לדעת הכל מראש, בלנסות לחזות את כל התוצאות ולנבא את העתיד. אני לא צריך לתכנן את כל העתיד, אני לא צריך לדעת איך הסיפור יסתיים. אני צריך רק לדעת מה הצעד הבא ומה אני צריך לעשות כרגע. וכשאני עושה את הצעד הנוכחי הצעד שאחריו הופך להיות ברור יותר. כי ככה זה עובד , בהירות שנובעת לא מתוך ראיית העתיד וניבוי של כל התרחישים האפשריים , אלא בהירות שנובעת מתוך אמון ואמונה שהצעד הבא יגלה את עצמו כשאני אהיה מוכן לו.
