אודות

יום שישי בערב. הנרות דולקים, השולחן ערוך , והבית מלא בקולות צחוק ושיחה. לכאורה, ערב שבת רגיל. אבל אם הייתם מסתכלים קצת יותר קרוב, הייתם רואים שהמשפחה שלנו קצת שונה.

ליד השולחן ישבה גלית – נערה שמצאה מחסה בביתנו אחרי שעזבה את ביתה ולא היה לה לאן ללכת. מולה ישב ג'וני, בחור צעיר שהגיע לארץ ללא הורים ומשפחה ומצא אצלנו את הבית החם שהיה חסר לו. השניים כבר חלק מהמשפחה.

רוני (שם בדוי) ישב איתנו סביב השולחן, שותה תה ומתבונן. הוא ראה משהו שנגע בליבו – הדרך שבה ביתנו הפך למקום בטוח לצעירים וצעירות במשבר. איך אנשים שהחיים זרקו אותם לכל מיני כיוונים מצאו כאן לא רק גג מעל הראש ומיטה חמה, אלא בית אמיתי. מקום שבו הם יכולים לנשום, לחלום, ופשוט להיות.

הוא ראה איך גלית צוחקת בטבעיות ונינוחות , איך ג'וני מוצא את הביטחון לשתף במה שמעציב אותו. הוא ראה איך משפחה לא צריכה להיות מוגדרת רק על ידי קרבת דם, אלא על ידי קרבת הלבבות.

חודשיים אחר כך, הטלפון צלצל

"אני זוכר את הערב הזה אצלכם," הוא אמר, והקול שלו רעד מעט. "איך גלית וג'וני ישבו איתכם כאילו הם משפחה אמיתית. איך הם מצאו אצלכם מה שהם לא מצאו בשום מקום אחר." הוא עצר לרגע. "יש לי חברים בארצות הברית, ויש להם בת… דנה. היא אבודה. התמכרות לאופיאטים. הם מתים מדאגה."

הוא סיפר לנו על דנה – צעירה בריאה וחכמה שהחיים לקחו אותה למקום שהיא אף פעם לא חשבה שתגיע אליו. הוא סיפר על ההורים שלה, שמתוסכלים מהתחושה שהם לוחמים במלחמה שהם לא יודעים איך לנצח. "הם ניסו הכל," הוא אמר. "מרכזי גמילה, רופאים, פסיכולוגים. אבל משהו שם חסר. משהו שראיתי אצלכם באותו ערב שבת."

רוני הבין משהו שלא תמיד ברור לאנשים, שריפוי אמיתי לא מתחיל רק עם התרופה הנכונה או השיטה הנכונה. הוא מתחיל עם התחושה שמישהו רואה אותך. באמת רואה. לא רק את הבעיה שלך, אלא אותך. האדם שמאחורי הכאב.

"מה שדנה זקוקה לו," הוא אמר, "זה לא עוד מקום שיסביר לה מה לא בסדר איתה. היא זקוקה למקום שיזכיר לה מי היא באמת. מקום שבו היא תרגיש שייכת, כמו שרונית וג'וני הרגישו אצלכם."

הסיפור של דנה הפך את כל מה שחשבנו על עצמנו. הבנו שיש צורך במקום שבו האדם לא רק מקבל טיפול – הוא מקבל בית ומשפחה , מקום שבו הוא יכול להיות פגיע מבלי להרגיש שהוא נשפט, חלש מבלי להרגיש שהוא ננטש, ושבור מבלי להרגיש שהוא חסר תקווה.

מקום שבו אנשים יכולים לחזור ולגלות לא רק איך לחיות בלי הסמים, אלא איך באמת לחיות עם עצמם. איך לפגוש שוב את האדם שהיו לפני שההתמכרות הגדירה אותם.

כך נולדה השפחה שנקראת שבטיא – מתוך הבנה שלפעמים, השינוי הכי עמוק מתחיל בדברים הכי פשוטים. בערב שבת שבו משפחה פותחת את הדלת למי שזקוק לבית. בהאזנה אמיתית. בתחושה שאתה שייך.

המשמעות העמוקה של השם שבטיא

בחרנו בשם "שבטיא", מילה ארמית שמשמעותה שבטים, מתוך תפיסה עמוקה של כוח הביחד. השם הזה לא נבחר במקרה , הוא משקף את הפילוסופיה המרכזית שלנו לגבי החלמה מהתמכרות. כמו שנים עשר השבטים, כל אחד מאיתנו נושא אור ייחודי משלו. כמו האבנים היקרות בחושן הכהן הגדול – כל אחת זוהרת בגוון משלה, בעלת יופי וערך משלה, אך יופיין המלא מתגלה דווקא כשהן משובצות יחד ליצירה אחת מושלמת.

בשבטיא, אנחנו רואים את הקסם הזה מתרחש בכל יום מחדש. כל מטופל מביא איתו סיפור חיים ייחודי, כאב אישי, וגם כוחות מיוחדים משלו. יש מי שמוצא את דרכו דרך אומנות, אחר דרך פעילות גופנית, ויש מי שהכתיבה היא המפתח שפותח את ליבו. הייחודיות הזו היא לא מכשול – היא המפתח להחלמה.

אבל הגילוי העמוק ביותר מתרחש כשאנשים מתחילים לראות את עצמם כחלק ממשהו גדול יותר. כשהמטופלים יוצאים מהבדידות של ההתמכרות ומתחילים לראות זה את זה, להקשיב, לתמוך ולהיתמך. ברגעים האלה, כשאדם מרשה לעצמו להיות חלק מקהילה, קורה הקסם האמיתי: האור הפנימי שלו מתחיל לזרוח מחדש, מאיר את דרכו ומאיר גם לאחרים.

זוהי המהות של שבטיא – מקום שבו ההחלמה האישית צומחת מתוך הכוח של הביחד. כי כמו השבטים העתיקים, גם אנחנו יודעים שהדרך להחלמה אינה מסע בודד. היא מסע שעושים יחד.

שבטיא – כי רק ביחד, כל אחד יכול למצוא את האור שלו.