שבוע בחייו של מכור למשחקי מחשב

שבוע בחייו של מכור למשחקי מחשב

במוסד גמילה שבטיא אנו פוגשים לא מעט מכורים למשחקי מחשב. הצורך לגמילה במרכז גמילה מהתמכרות למשחקי מחשב או מסכים קצת יותר קשה לעיכול בקרב הציבור הרחב. אבל, אנחנו כבר מכירים את זה יותר מדי טוב. אובססיביות למשחקי מחשב או מסכים עד לרמה של חוסר תפקוד קיצוני. החיים נהרסים ומתפרקים ועדיין אין את היכולת לעצור. התמכרות וגמילה ממשחקי מחשב דומה לכל התמכרות אחרת. אחת מההגדרות של התמכרות זו הפגיעה בתפקוד וחוסר שליטה בהתנהגות הממכרת. אם זו התמכרות לחומרים או התמכרות להתנהגויות ממכרות כמו התמכרות למשחקי מחשב. לפניכם סיפור אישי ואמיתי לגמרי של בחור מקסים ונבון שמצא את עצמו מכור למשחקי מחשב ברמה שפגעה קשות בחיים שלו וללא שום יכולת לעצור את ההרס בכוחות עצמו.

להלן הסיפור שלו כפי שהוא סיפר בדיוק:

זה כבר שבוע שאני חי על בסיס 4 פעולות 'פשוטות': משחק משחקי מחשב, אוכל, הולך לשירותים, וישן. זה קל לחיות ככה, לא צריך לחשוב יותר מידי. אני קם בין 14:00 ל-16:00 בצהריים, הולך לעשות פיפי, וממשיך בנקודה בה הפסקתי לשחק היום ב-7:00 בבוקר. גם אמרתי לבוס שאני לוקח הפסקה השבוע מהעבודה כדי להתכונן למבחן. לפחות זה חצי אמת, ככה למדתי, שיותר קל לשקר אם בשקר גם יש אמת. אגב, זאת פעם שלישית שאני חוזר על הקורס אחרי שנתיים לא מאוד מוצלחות בהן ניסיתי לעבור אותו כשבכל פעם אני שונא את עצמי יותר על כך. אמרתי חצי אמת. השקר הוא במילה 'להתכונן': אני במקום שוקע ומשקיע את עצמי במשחקי מחשב. אני מנסה להתכונן, אבל בכל פעם שאני מנסה אני מגלה שני דברים: שהזמן שנשאר להתכונן מתקצר ושלא קרה נס שעזר לי להבין את השאלות יותר טוב ממקודם ולפתור אותם. אז אני חוזר לשחק כדי לשכוח מהצרות. וזה עוזר כשיש שחקנים אחרים בשרת שאפשר להעביר איתם את הזמן ככה. כל שעה שעוברת אני ממשיך לאכול את עצמי יותר, אומר לעצמי אני אפסיק רק לרגע כדי לנסות לפתור תרגיל, ואחרי 30 חוזר לשחק. ואז מגיעה השעה 21:00 שזאת שעה שאני מדבר עם הקואצ'ר שלי. הוא מאמין, או יותר נכון אני מאמין שהוא מאמין שאני 'עובד קשה' ואני משקר לו בפנים איך עבר עליי היום, הוא שואל איך אני מרגיש, ואני מתרץ שאני מרגיש "הרבה יותר מוכן מאתמול" וש"היום כיסיתי עוד נושא שהיה לי קשה לכסות" וש"פתרתי 3 מבחנים" כשבפועל אם באמת הצלחתי פתרתי סעיף קל בשאלה אחת. הוא עונה " יופי, כל הכבוד ותמשיך כך בכל הכוח" ואז מנתק. רק אז אני יכול לנשום שוב. אני יודע שהוא יעשה הכול להחלמה שלי ואני ממשיך לשקר לו בפנים, וחושב איך בדיוק אני יוצא מהבור שאני חופר לעצמי, וכשאני  נכשל להבין זאת, אני חוזר לשחק. בסביבות השעה 22:00 אני מבין שלא אכלתי כלום ומזמין לי מאיזו מסעדה מפונפנת אוכל במינימיום 200 ש"ח, שיספיק לי לכל הלילה, אני אוכל ואוכל לעצמי את הראש איך אני מסביר להורים שלי את כל ההוצאות, ושוכח את זה כשאני חוזר לשחק. בסביבות חצות מתחברים החברים הוירטואליים שלי מארצות הברית והם כבר יודעים את הבעיה שלי ושואלים למה אני ער? אני עונה שאין לי באמת משהו יותר טוב לעשות כרגע ואנחנו מתחילים לשחק ביחד, זה אולי השעות הבודדות היחידות שבהם אני מרגיש משהו. אני מרגיש שיש לי למה לחיות, יש לי אנשים שמחכים לי ושרוצים בחברתי, דבר שמעולם לא הרגשתי בחיים האמיתיים. בערך ב-4:00 בבוקר הם פורשים מהמשחק והולכים לבית הספר או לתיכון לעוד יום לימודים ואני ממשיך לאכול את הראש. אולי עכשיו כשאין 'הסחות דעת' אוכל לפתור שאלה ממבחן? אני מנסה ושוב 10 שניות מאוחר יותר ממשיך לשחק ולבנות. אני משחק כדי שהחברים בפעם הבאה שיתחברו יתרשמו ממה שבניתי דבר שעשוי מבלוקים וכתוב באפסים ואחדים. ב-6:00 מתחילות להיעצם לי העיניים אבל אני רוצה לסיים לבנות את הכול כדי שבאמת יהיה רושם. למה אני רודף אחרי הצורך להרשים אנשים? אולי ככה הם באמת יאהבו אותי? אחרי עוד שעה שחולפת לה בשנייה אני הולך לישון. בערב לפני המבחן כשעד כה 'פתרתי' שאלה אחת אחרי שניסיתי להבין את הפתרון הרשמי של המבחן לשאלה הזאת. הערב כבר לא היה לי כוח לצאת מהמיטה, אני יושב, עם הלפטופ על הברכיים, וקם רק בשביל המינימום שזה לשירותים פעם בֶּ ולפתוח את הדלת לשליח שהביא את האוכל. אני למבחן עדיין מנסה להאמין שאצליח להגיע ולעבור עם איזה נס משמיים, אבל בפנים אני כבר יודע מה התשובה תהיה. אז אני משחק. ב-21:00 אני משקר לקואצ'ר שוב שאני מוכן ומרגיש רע, משקר להורים שאני מוכן ומרגיש רע, וכמובן אחר כך ממשיך לשחק. ב-6:00 אני מבין שנשארו לי שלוש שעות לישון לפני המבחן שמתחיל ב-9:00 בבוקר ומחליט שאני מנסה לישון ולהתעורר אחרי 2.5 שעות שינה, בלי שעון מעורר, רק כי אני אלוהים ויש לי כוחות על שאף פעם לא הוכיחו את עצמם, רק שהפעם בטוח שהם יעבדו. קמתי ב-14:00, המבחן כבר מזמן נגמר, אני מודע לכך שאני מקבל אפס עגול ואכזרי ואין לי דרך להצדיק את זה מול אף אחד. אז אני הולך לשחק. ב-16:00 הקואצ'ר מתקשר ושואל איך היה? אז במקום להודות בכישלון ובהתמכרות שלי, אני מטייח את זה לשקרים עד לפרטים הכי דקדקנים כמו מה הייתה בכל שאלה ושאלה כשבפועל אני לא יודע מה באמת היו השאלות. רק שישחרר אותי מהשיחה הזאת ואוכל לחזור לשחק.

post-thumbnail
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
post-thumbnail
מסר סיפור החיים של מיכאל

מסר סיפור חיים במרכז גמילה שבטיא, זהו מסר שמעביר המטופל...

קראו עוד >
post-thumbnail
מסר סיפור חיים של אראל

קוראים לי אראל ואני מכור. רק להיום אני נקי 162...

קראו עוד >
post-thumbnail
מסר הסיום של דניאל במרכז גמילה שבטיא

מסר הסיום של דניאל כפי שהעביר אותו במרכז גמילה שבטיא...

קראו עוד >
post-thumbnail
יום שחור בשימוש ענת

מסר "יום שחור בשימוש" זהו מסר שמעבירים המטופלים במרכז גמילה...

קראו עוד >
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support