מסר סיום של דני במרכז גמילה שבטיא

מסר סיום של דני במרכז גמילה שבטיא

דני הגיע למרכז גמילה שבטיא מאוד מסויג. הוא לא היה בטוח שהוא רוצה או יכול או ששבטיא הוא המקום הנכון עבורו ועוד הסתייגויות שונות ומשונות. לאחר חצי שנה של דרך מעמיקה ומשמעותית דני מסיים את דרכו במרכז גמילה שבטיא וחוזר לחיים. דני הוא הוכחה לכך שאם מתמסרים לתהליך, מצליחים. גמילה לא אומרת לאבד את עצמך, גמילה זה למצוא את עצמך מחדש ולהתחבר. אז הנה לפניכם מסר הסיום של דני…

אני מתקשה להתחיל. כותב ומוחק ומוחק. יש בי המון ציניות. יותר מבדרך כלל. ציניות רעה שבזה לפרידות מתוקשרות. למזלי התאפשר לי לכתוב ולא לקפוא מולכם כמו דג מת. כדי לסיים עם זה אני אודה לכל הצוות, המטופלים, החברים והמשפחה בעבר ובהווה. סלחו לי על משב הרוח הקר שחטפתם בפנים. אני באמת מתכוון לכך ואוהב מעמקי ליבי. כעת אפטר מעניין נוסף. לא תמצאו במסר שלי מילות תקווה, אני לא מאמין בה. לדעתי היא המצאה מאד מתוחכמת בשביל שיהיה לבני האדם סיבה להמשיך הלאה, בדיוק כמו הדת.

ככל הנראה שמחר השמש תזרח ותשקע וכך גם בשאר הימים. הים והשמיים לא יתמזגו וקפקא לא ידבר עברית. איש מעולם לא יבין אותי באופן מושלם, גם לא אני, לא משנה כמה אכתוב אדבר אצייר ואדגים. אבל אלו רק תיאוריות ואשליות. מעל המיטה שלי תלוי פתק שמזכיר להטיל ספק בכל. איני באמת יודע דבר. בעוד מצמוץ הכול עשוי להיגמר או להתחיל מחדש. נדמה שאתספק במה שגרם לי להגיע עד הלום. מין כוח עלום שמצוי בתוכי, חסר פשר, בלתי ניתן לאחיזה, שעובד. אני סבור שגישתי לחיים היא מציאותית לחלוטין. עודני כאן והימים חולפים. חצי שנה עברה כהרף עין. איני זוכר הרבה מתחילת הדרך שלי במרכז גמילה שבטיא. אך תחושת הסבל הטהור צרובה בנפשי וחקוקה בארבעה עשר שירים שכתבתי בשימוש. לא הייתי אז דני, לא הייתי בן אדם. רכיכה שזזה בעולם בצורה אקראית לחלוטין, כדורי הרגעה. חה.חה. התרוצצתי פה אחוז דיבוק, חסר נשמה, משוגע, חיה פצועה. חיכיתי בוקר צהריים ערב ולילה כמו נרקומן מחוץ לחדר מדריכים לקבל את ה"מנה".

ביציאה נתקעתי שוב ושוב במדרגה בגובה של חצי ס"מ ומעדתי, לא יכולתי ללכת ישר, נמרחתי על קירות. נמצאתי במעגל בלתי נדלה של קריזים ודאונים, התקף חרדה תמידי. לא הצלחתי לשבת בקבוצות, גם לא רציתי. הסתובבתי עם אטמים, החושים היו מחודדים עד כאב, זה היה נורא. נאבדו לי היכולות המוטוריות, הפסדתי לשחקני פינג פונג נחותים. כמעט ולא פגעתי בכדור, רתחתי מזעם. הצבתי לעצמי מטרה שעד שלא אוכיח שאני שחקן טוב כמו שהכרזתי בקולי קולות לא אעזוב. ואז קפצתי מעל החומה.

כל כך פחדתי ולא ידעתי ממה. הבנתי שאין אצלי בפנים מישהו שאפשר לסמוך עליו, חזרתי. כעבור חודש הפסקתי לקבל כדורים מהכספת והתחלתי לספור ימי ניקיון. מעל המיטה שלי תלוי פתק המזכיר שאלוהים מדבר מתוך האנשים. לצערי ולשמחתי אי אפשר לבד. חייבים להוציא לאור את המחשבות, להקשיב לאחרים, לבקש שייכות, לשאוב תחושות הזדהות. עוד פתק אומר שהראש תמיד מחפש סיבות לחזור להשתמש ותודה לקיריל על המשפט הזה. המחשבות שלי אינן אני, הרגשות שלי אינם אני. לפעמיים במדיטציה זוכים להביט על כולם מלמעלה ולפעמיים לא.

כשסבא שלי הלך לעולמו, ממש לא מזמן, פגשתי את אלוהים כפי הבנתי שאין לי מושג מי הוא ועל מה כולם מדברים ובכנות, אני בכלל לא מאמין בו. בכל מקרה, משהו או מישהו שאינו אני גרם לי לחוות את מה שמכנים אותו פה התעוררות רוחנית. כשהנשמה של סבא עזבה את הגוף אני ישבתי בפינה של החדר. לא זזתי משם גם כשהפרמדיקים הופיעו. עד אותו הרגע לא באמת ידעתי מהו עצב. הוא חלף בעוצמה אדירה דרך כל חלקיק שקיים בי פרץ ממני והלאה והציף עולמי בכאב של מוות. אין לי איך לתאר את התחושה, המילים תמיד יחטאו לרגש הטהור. זה כל כך חבל שאין באמת אפשרות לבטא.

אני סבור שבנקודה הזאת טמון הסבל הקיומי של המין האנושי. הצורך להרגיש מובן באופן מושלם מול היעדר היכולת להשיג זאת. בכל מקרה, אחר זמן מה קמתי מפינת החדר, ישבתי עם המשפחה בסלון, וכבר הייתי מסוגל לדבר לחייך ולצחוק. ואז פתאום הסתבר לי שאני מסוגל להכיל את סך הרגשות בכל דרך שהם יכו בי מבלי להשתמש בסמים. אני מודה לסבא על המתנה שהוא הותיר אחריו. ברגעים שאיני מוצא סיבות להישאר נקי הוא ישר קופץ לראשי ואני מתעשת. אם לא בשבילי בשבילו. על הקיר מעל המיטה יצרתי עולם קטן שהוא רק שלי, זה לא חדש. לכל מקום בו אהיה עצמי יגיע גם הוא. לכן עדיף להכין את הקרקע מבעוד מועד.

אני אתגעגע אל הפינה הכי טובה בשבטיא מתחת לחלון שמקבל אור שמש. אני זוכר היטב את היום בו נפתח לי, שבת, צהריים, דוד שלא מפסיק לדבר באמצע משחק פינג פונג ופתאום בום. השתחררה לי כזאת חבטה שהלסת שלו נשמטה והיה אפשר סוף סוף לשמוע את הציפורים. זה קרה במקביל לתקופה ששבתי להיות דני. כולם סביבי היו המומים. אבל אני ידעתי מה מסתתר שם בפנים, חיכיתי לו נצח, חששתי שלא יחזור, שאבד עליו הקלח. היום אני נמצא שם בפנים תמיד, גם כשאיני רוצה.
דני הוא עסקת חבילה ואני קיבלתי מנוי לגלגול הנוכחי. לכן עדיף להישאר נקי, שיהיה נעים. נדמה שאני מבין איך לעשות זאת. מבחינתי חיצונית יש לי כל מה שדרוש, נולדתי בר מזל. נותר רק למלא את החלק שלי. תוך עבודה יומיומית ניתן לטפל במחלת השכחה. מבחינתי היא לב ליבה של ההתמכרות. אולי לפתע התמלאתם תקווה, כדאי שתירגעו ומהר. אלו בסך הכול החיים. כעת הגיע תורכם להספיד אותי ולציין בפניי כמה שאני חכם, אינטליגנט, משכיל, רגיש, מצחיק, יפה – תואר, שנון, סופר מחונן, משורר דגול, חד לשון וגאון של ציניות. זה חשוב. כיוון שלרוב איני מצליח להבחין בכך לבדי.

post-thumbnail
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
post-thumbnail
יום שחור בשימוש של דורון

היום השחור שלי התחיל כמו רוב הימים בתקופה האחרונה לפי...

קראו עוד >
post-thumbnail
מסר סיום התהליך של מיכל

קוראים לי מיכל ואני נקיה. רק להיום אני נקייה 12...

קראו עוד >
post-thumbnail
סיפור החיים של גבי

הקדמה אישית קוראים לי גבי ואני מכור, רק להיום אני נקי...

קראו עוד >
post-thumbnail
סיפור החיים של יעל

יעל הקריאה את סיפור החיים שלה במרכז גמילה שבטיא לחברים...

קראו עוד >