קוראים לי אברי ואני מכור. רק להיום אני נקי 149 ימים

אני לא מאמין שאני כותב את זה אבל הגיע הרגע, אני מסיים תהליך של 5 חודשים כאן איתכם במכון גמילה שבטיא, שום דבר לא הכין אותי לזה, רגע אחד אני פה מרגיש כחלק מהגוף וההוויה ורגע אחרי אני כבר לא כאן, חי חיים אחרים לגמרי, כאילו לא היו הדברים מעולם, אני מרגיש עכשיו בשיא שלי בשבטיא, אני מרגיש שזו התקופה שבה הייתי הכי מאושר וזה אך ורק בזכותכם, כל אחד ואחת מכם הכניס לי כל כך הרבה אור בתקופה שהייתי כאן במכון גמילה ופשוט נהניתי להיות בחברתכם עם אפס רצון להתבודד.
לסיים בשיא שכזה מלווה בתחושות מעורבות, מצד אחד דווקא בתקופה בה הכי טוב לי והייתי רוצה להישאר כאן בשבטיא עוד אני צריך ללכת ומצד שני אם כבר צריך לסיים אז ככה, עם טעם של עוד, עם רצון חזק לשמור על קשרים ולהתגעגע, הייתי נשאר כאן בשבטיא גם עוד חצי שנה אם הייתי יכול, רואה איך החדשים הופכים וותיקים ומלווים חברים חדשים ועוזרים להם להשתלב.

אבל בסוף בשביל כולנו שבטיא היא תחנת ביניים, בין החיים שהיו לפני לבין החיים שאחרי והגיע הזמן שלי להמשיך הלאה, להתחיל לבנות ולהיבנות בעולם האמיתי ולהוכיח את הכלים והדרכים שרכשתי כאן, להנות מהזיכרונות ומהקשרים שמצאתי.
זה מדהים בעיניי שכל אחד מאיתנו הגיע ממקום שונה ומרקע שונה וכנראה שבשום סיטואציה אחרת לא היינו נפגשים והנה אנחנו כאן באחוות אחים ואחיות, חיים יחד כמשפחה-משפחת שבטיא, כל בוקר אנו פותחים עם המשפט “הכוח של הקבוצה הוא השוני בין חברי הקבוצה” ואין ספק שזה נכון וזה מורגש בכל קבוצה ובכל שיתוף. ביחד אנחנו כוח אדיר ואני יודע בוודאות שבלי הקבוצה המדהימה פה, לא הייתי מגיע לנקודה הזו.

בזיכרון שלי זה מרגיש כאילו עבר נצח מאז שהגעתי לשבטיא אבל גם כאילו זה קרה רק אתמול, הלילה האחרון בצפון עם המחשבות של מה יהיה, ההגעה לשבטיא והשוק, הרצון שהיה לי לברוח, שאולי אני לא מתאים למקום הזה, החיבוק של מיקי שלא הבנתי למה הוא מחבק מישהו שהוא לא מכיר, הסיבוב בערב בחוץ עם שירה שמחזיקה לי את היד חזק ואמרתי לה שמחר בבוקר אני הולך. הייתי כעוס ושיפוטי והיו המון סיטואציות שלא ידעתי להכיל ופשוט התפוצצתי, הייתי רזה מדי ובשבוע הראשון לא הצלחתי לאכול בכלל אבל הקבוצה דאגה לי ולאט לאט התחלתי להתאזן. למרות שהייתי מתבודד הרבה והולך לנגן לבד בגיטרה או סתם לשבת עם עצמי, הרגשתי שלא שופטים אותי ומציעים לי בעדינות לבוא לשבת עם כולם.

עם הזמן הקסם של מכון גמילה שבטיא דבק בי וידעתי שאני במקום הנכון, קשוב יותר בקבוצות ומקבל את מה שיש לתוכנית להציע. בטיפולים הפרטניים פתחתי דלתות ושיתפתי בחוויות מהעבר שלי וביחד הארנו מקומות לעבוד עליהם ולשים במודעות.
למדתי לבטא את עצמי ולהצליח לשתף במחשבות וברגשות שלי, דברים שהיו בלתי אפשריים כשהייתי בשימוש, שם הייתי בודד וכבר לא זכרתי איך משתפים אבל בקול רועד חזרתי לעשות את זה כאן בהחלמה.

אני באמת מרגיש שקיבלתי את החיים שלי בחזרה, אחרי עשור שבו לא הצלחתי לדמיין יום נקי אני סוף סוף רואה אופק לקיום שלי, מתכנן יום הולדת שמח לגיל 30.
יש בי את הרצון להתקדם ולהתפתח, להרגיש במגמת עלייה, להתעלות על מי שהייתי, כל פעם קצת. בלי לשכוח את העבר שלי ולאן אני לא רוצה לחזור.
אחד הכלים הכי חשובים שרכשתי כאן הוא יכולת ההתבוננות. לתת למחשבה ותחושה מקום מבלי להזדהות איתה, להבין שהיא כמו סערה, באה וחולפת ובמקום לנסות להשקיט אותה עליי להשקיט את עצמי, להתבונן ולשאול שאלות, להבין למה אני מרגיש את מה שאני מרגיש, להיות במודעות למה שקורה לי ולתת לסערה לחלוף.
כמו הכלי הזה יש עוד המון כלים ואיתם אני מרגיש בטוח יותר לצאת לעולם, לדעת שגם אם יש לי מטרת על שנראית בלתי ניתנת להשגה ורחוקה, אם אקדם אותה בעזרת המחשבה של רק להיות, היא תרגיש לי הרבה יותר אפשרית.

זה השבוע האחרון שלי, בחיי שאני כל כך אתגעגע. לכל אחד ואחת מחברי הקבוצה, המדריכים, צוות המטפלות, שושי ושירה יש מקום אצלי בלב. שבטיא תמיד תיזכר לי כנקודת המפנה החשובה בחיי ואני גם מאמין שבשבילכם ובגלל זה אני מבקש מכם ומעצמי לשמור על קשר, לא להתבייש להתקשר או לשלוח הודעה, לקבוע לעשות דברים יחד, אני מרגיש פחד שלא אצליח לשמור על קשר אבל בחיי שזה חשוב לי, יש לנו כוח בביחד הזה ולדעתי זו גם הדרך שלנו להישאר נקיים.

בקרוב אחזור לחיק משפחתי, לקשרים שחידשתי עם האחים שלי, אעשה חוויות מתקנות, אכפר על זמן אבוד בו נעלמתי והסתגרתי ואמלא את חיי בכל מה שלא יכולתי לעשות כשהייתי משומש, אשתף ואעמיק בקשרים שלי עם משפחתי, אחגוג ימי הולדת להוריי כמו שהייתי מקווה. אעשה דברים שאוהב ושימלאו אותי, אמצא מקצוע שאוהב ואחיה באהבה גדולה לטבע ולאדם. שבטיא שלי אתם כולכם כל כך אהובים עליי ואני אסיר תודה על הזמן איתכם, קצת עצוב וקצת שמח.

אני אומר שלום למכור אבל אני לא נפרד, יודע שנתראה שוב ומחכה לזה כבר מעכשיו, אבוא לבקר ונקבע לטיולים וחוויות משותפות, יש לכם בית אצלי בצפון מתי שרק תרצו. תשמרו אחד על השני ותראו אחד את השני, תנו לשבטיא להיות מה שהיא, הנקודה החשובה בחייכם ותישארו נקיים.
תודה רבה שהקשבתם.