בועז – מסר יום שחור בשימוש

בועז – מסר יום שחור בשימוש

התמכרות לקנאביס, וויד, גראס, חשיש- היא התמכרות לכל דבר. לעיתים נדמה שקנאביס, בגלל הלגיטימציה שהוא מקבל בקרב הציבור הרחב, הוא סם קל, חומר שלא מתמכרים אליו. קנאביס עלול להיות ממכר, ומי שמתמכר עובר תהליך גמילה מורכב כמו כל תהליך גמילה אחר. במרכז גמילה שבטיא אנו מסייעים למכורים לקנאביס במספרים הולכים וגדלים. תקראו את המסר של בועז על יום אחד בחייו עם התמכרות פעילה לקנאביס ותקבלו מושג על התמכרות לקנאביס או שאולי אפילו תמצאו הזדהות.

קוראים לי בועז ואני מכור. רק להיום אני נקי 51 ימים.

זה היום השחור שלי, אחד מיני רבים. אני מתעורר קצת לפני 8:30. זה שוב מפתיע כי הלכתי לישון בסביבות 4 בבוקר. איך שאני מתעורר אני מתמלא באנרגיה רעילה, אי שקט ודופק לב כואב שאני מרגיש בראש. אמרתי לעצמי שלא אשתמש היום. אני מתיישב על המיטה ורואה שאריות מהקיא של אתמול על הרצפה. חשבתי שניקיתי אותו. תכף אגיע לזה. אני צריך לשירותים. כרגיל אני הולך לגלגל משהו כדי שאוכל לשבת בנינוחות על האסלה ולהתחיל את היום.

אני פותח את השקית ורואה שנגמר לי הקנאביס. הידיים שלי רועדות ואני מתעצבן. הייתי בטוח שהשארתי לעצמי קצת להחזיק את היום. יש בעיה. אני מחליט לאסוף את מה שנאשר: קורע את השקית ומגרד מהדבק בצדדים את האבקנים, מחפש על הרצפה שאריות שנפלו ומגרד עם סכין של פותחן יין את הגריינדר. מצליח לאסוף ולגלגל לי סיגריה קטנה. הולך לשירותים ואומר לעצמי שאני אשרוד עד הערב. מהשכטה הראשונה מגיעה רגיעה קלה וטעם של פלסטיק. אני מתיישב בשולחן וממשיך לראות סדרה בטלוויזיה בזמן שאני גולל בטלפון. יאללה מעכשיו מפסיקים. אני מחזיק שעה קלה עד שאני מתחיל להרגיש אי נוחות שוב. אני נאבק עם עצמי וחושב מה אוכל לעשות כדי לא לקנות עוד. אני שונא את הלופ שאני נמצא בו. חייב להבין איך לשבור את הגלגל. אני אחשוב על זה. אין לי כוח לצאת ונגמר לי הכסף ואני לא רוצה לצאת לרחוב ולהתמודד עם העולם בחוץ ולהסתכל לאנשים בעיניים ולהגיד תודה למוכר בקיוסק.

נזכרתי שנשאר לי קלונקס. לוקח כמה ובטוח שזה יסדר אותי להיום. עוברת חצי שעה ואני מרגיש יותר טוב. כל כך טוב שאני צובר ביטחון לשלוח הודעה לסוחר, לצחצח שיניים, להתלבש ולצאת להוציא כסף. אני שם אוזניות והולך מהר. נועל את השיניים שלי ובולע רוק. בא לי למות. למה אני עושה את זה. זה לא נורא, כבר השתמשתי היום אז אין מה להפסיק באמצע. אני חתיכת אפס. בדרך חזור אני קונה כמה בירות, כי באלכוהול חריף אני לא נוגע יותר. הרי אם לא אשתה שום דבר לא אצליח להתמסטל. ניסיתי להתחיל את אתמול ככה וזה לא נגמר טוב. אסתפק בכמה בירות. מסיים פחית אחת עד שהסוחר מגיע. בחור חמוד סך הכול. הוא שואל לשלומי ומספר לי מה עובר עליו קצת. זה השיחה הכי ארוכה שניהלתי השבוע.

אני עולה למעלה ופותח עוד פחית. בזמן שאני שותה אני הולך לנקות את הקיא מאתמול. מסתכל במחשב והשעה בערך 12. אני גורס כמה גרמים ומתחיל לגלגל לאט תוך כדי לגימות גדולות. אחרי הג׳ויינט השלישי אני נרגע ושוקע לסדרה. התחושה לא מחזיקה הרבה זמן. תוך שעה-שעתיים אני מרגיש שאני צריך להשתמש שוב. בשלב הזה הטייס האוטומטי שתפקד עד עכשיו נרגע קצת, והמחשבות שלי מתחילות לרוץ. הידיים שלי פחות רועדות אבל כל העולם מסביבי רועד. אני נהיה מתוסכל מהמרדף הבלתי פוסק של לא להרגיש כלום. זה לא עובד. הדופק שלי גבוה. הגוף שלי קפוץ. אני רוצה לבכות אבל אני חסום. אני פותח עוד בירה. אני מת לעשן עוד אבל יודע שזה לא ישפיע. אני שותה כאילו הלכתי במדבר יומיים. כל כמה לגימות ארוכות עולה לי גרעפס עם קצת קיא.

אני מרייר מעל הפח ויורק. אני תוהה איך הגעתי לפה שוב ועוד בצהריים. הבטחתי לעצמי שאני לא אתן לזה לקרות. אני מרגיש חסר אונים. הגוף שלי תשוש וחלש וזה נעים לי. סוג של סטלה בפני עצמה. אני פותח עוד בירה. יש לי בחילה ואין לי תאבון. אני מתחיל לגלגל את המנה הבאה. נשאר לי גרמים בודדים ואני מתחיל לחשב אם יספיק לי לערב. מסיים את הבירה, מעשן כמה סיגריות עד שהיא תעלה, ומשתמש במה שגלגלתי. זה לא מרגיע אותי. כואב לי הגרון. לא רוצה להמשיך את היום הזה. לא רוצה להתעורר למחר. אני רוצה לחזור אחורה. הזמן עובר וכבר לפנות הערב. אני מחליט להזמין משהו לאכול כי אין לי כוח לבשל ולא אכלתי כלום כל היום. אני מזמין ממקום שנמצא באותו הרחוב שלי אוכל וקוקטייל. נגמר לי הבירות ואצטרך לעשן עוד. אני מתחיל גם למזוג מה שנשאר מבקבוק הג׳ין כי אני יודע שדרינק אחד לא יספיק. מתחיל לטחון את שאר השקית ולגלגל את כל מה שנשאר לסיגריות בזמן שאני מחכה. צלצול טלפון, זה בטח השליח.

אבא שלי מתקשר. אני מסנן אותו ואומר לעצמי שאתקשר אליו אחר כך. אני מסתכל רגע בוואטסאפ ומסתכל על כל ההודעות שלא נענו. משפחה, קבוצות וחברים. אין לי כוח. הלוואי ואעלם. בשביל מה שולחים לי הודעות בכלל? בטח בשביל להרגיש טוב עם עצמם. לאף אחד לא אכפת ממני. השליח מתקשר. אני לוקח את המשלוח ומתחיל לשתות. שותה את כל מה שנשאר ומחכה לפחות חצי שעה. את האוכל אשאיר לאחר כך. אני מעשן את רוב מה שנשאר ומשאיר לעצמי קצת למחר. אני לא יודע כבר מה אני מרגיש, אבל זה עדיין לא מספק אותי. אני מתחיל לאכול ואין לי תאבון. אני שם את האוכל בצד. כבר חושך ונהיה מאוחר. אני מתחיל להתעייף אבל לא רוצה להיכנס למיטה עד שאני מעולף לגמרי. אני עושה חשבון נפש קל. האם אני אצליח להירדם? לא. האם מחר אפסיק לעשן? כן. אני מחליט לעשן את מה שהשארתי למחר. אני רואה שזה לא יספיק להרדים אותי אז אני לוקח עוד חופן כדורים ומחכה שאפול. השעה רבע ל4 לפנות בוקר. אני מגלגל עוד אחד מהפירורים שנשארו. חבל שלא קניתי עוד. אני נכנס למיטה. מחר אפסיק להשתמש. אקום בבוקר אנקה את הדירה ואצא מהבור הזה. מבטיח לעצמי שמחר זה היום. מחר אני אפסיק. אני הולך לישון.

post-thumbnail
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
post-thumbnail
מסר סיום התהליך של מיכל

קוראים לי מיכל ואני נקיה. רק להיום אני נקייה 12...

קראו עוד >
post-thumbnail
סיפור החיים של גבי

הקדמה אישית קוראים לי גבי ואני מכור, רק להיום אני נקי...

קראו עוד >
post-thumbnail
סיפור החיים של יעל

יעל הקריאה את סיפור החיים שלה במרכז גמילה שבטיא לחברים...

קראו עוד >
post-thumbnail
מסר סיפור החיים של מיכאל

מסר סיפור חיים במרכז גמילה שבטיא, זהו מסר שמעביר המטופל...

קראו עוד >